מה הקטע של ללכת עם כיפה על הראש כל הזמן? מה נותנת לי חתיכת הבד הזו, הרי זה בסך הכול עניין חיצוני והעיקר זה מה אני מרגיש בלב, לא? חוץ מזה, זה רק מבדיל ומרחיק בין אנשים, כשמיד מקטלגים אותך לפי איזו סטיגמה – הוא 'כזה'. לא היה עדיף לוותר על זה וזהו?
שלום.
"תתבייש לך, מבחור עם כיפה ציפינו ליותר!". אמרו לך פעם את המשפט הזה? אני מקווה מאוד שלא…אבל גם אם כן זה רק מלמד איזו משמעות עצומה יש ל"חתיכת הבד" הקטנה הזו. עובדה היא שגם בחור שלא מכירים בכלל – אם הוא רק חובש כיפה מצפים ממנו להתנהגות אחרת. סיפר לי איש עסקים לא דתי, שכשהוא עומד לפני חתימה על איזו עיסקה חשובה והוא לא מכיר מספיק את השותף החדש, אם הלה חובש כיפה זה מוסיף לו נקודות זכות ואמון קריטיות. בדרך כלל הוא יוכל יותר לסמוך עליו, לבטוח ביושר שלו ולדעת שמילה שלו זו מילה.
כי לחבוש כיפה זה לומר אמירה חשובה, קודם כל לעצמי, ואחר כך גם לסובבים אותי. יש מישהו מעלי! אני מחויב לעולם ערכים מסוים, יש לי דרך ברורה, יש אמונה שמנחה אותי.
כיפה גם יכולה לעזור לנו לפעמים לשמור על עצמנו מלהזדמן לכל מיני מקומות שאנחנו לא באמת רוצים להיות שם. בחור עם כיפה ירגיש לא בנוח לשבת באולם קולנוע שמקרינים שם סרט לא צנוע (וממילא יחשוב פעמיים מראש אם ללכת לסרט הזה). בחור חובש כיפה לא ילך יד ביד ברחוב עם נערה, לא יתפתה להיכנס עם החבר'ה לאיזו מזללה לא כשרה, וגם יהיו לו מעצורים בלדבר בלי חשבון בצורה גסה או פוגענית על מישהו. נרצה או לא, הכיפה (וכך גם הציצית, או החצאית והשרוולים) משמשים כמין חומת מגן שעוטפת אותנו ושומרת על הרמה שלנו.
מעבר לזה, אני מסכים למה שאמרת – הכיפה הסרוגה מבטאת שייכות לציבור מסויים. אך אין בזה שום התבדלות או התנשאות, למרות שבהחלט יש כאן גאוות יחידה. ממש כמו שצנחן גאה ללכת בכומתה האדומה, וטַיָס בכנפי הטַיִס. בכיפה הסרוגה שלנו אנו מבטאים את ההשתייכות שלנו לנבחרת מסויימת, איכותית וייחודית – הציבור הדתי לאומי.
ולסיום, מצד ההלכה, כיפה אינה עוד בגדר מנהג חסידות או חומרה אלא הלכה פשוטה ומחייבת, וצריך להקפיד עליה כמו שאנחנו שומרים על כל ההלכות האחרות. לגבי הגודל – יש המחמירים שהכיפה תכסה את רוב הראש (כדעת ר"ש קלוגר), אך הדעה המקובלת היא שאם היא בגודל שהראש נקרא מכוסה – אפשר ללכת כך (אג"מ או"ח א'), ויש שכתבו שצריך שתיראה מכל הצדדים (ישכיל עבדי ח"ו ע' קצב').
