שאלה: תמיד באולפנה ובסניף כשדיברו איתנו על כמה חשוב להיות צנועה ולהתלבש כמו שצריך הזכירו את זה שלבנים יש יצר חזק, ושאפילו ראייה קטנה של דבר לא צנוע יכולה לפגוע בהם. ואני לא מבינה למה בגלל שהבנים לא מסוגלים לשלוט על היצרים שלהם, אנחנו, הבנות, צריכות להחמיר על עצמינו ולהתלבש בצורה חמה ולא נוחה?!
תשובה: שלום לך.
בפעם הראשונה שהתנ"ך מדבר על צניעות הוא לא מדבר בכלל על לבוש, ובוודאי שלא כְּמַשֶהוּ ששייך דווקא לבנות. "והצנע לכת עם אלוקיך", אומר הנביא מיכה (ו,ח). לפני הכול, הצניעות היא מידה נפשית פנימית, שהיא הַעֱמְדָה היסודית בה עומד היהודי מול ריבונו של עולם. לכן ישנן גם הלכות מיוחדות שמדריכות את האדם להיות צנוע אפילו כשהוא לבד בחדר ("אל יאמר: 'הנני בחדרי חדרים, מי רואני?', כי הקב"ה מלוא כל הארץ כבודו". שו"ע סי' ב').
מעבר לזה צניעות היא הגישה הבסיסית כיצד האדם מתייחס לעצמו וממילא מה הוא משדר כלפי חוץ. האדם מורכב משני חלקים הפוכים: גוף ונפש, חומר ורוח, עפר מן האדמה ונשמת חיים אלוקית. ברור לכל אחד מה העיקר ומה הטפל. רוב האנשים ייעלבו אם מישהו יתייחס רק אל הצד החיצוני שלהם, ויתעלם מהאישיות שלהם, מהרגשות והמחשבות שלהם. אלא שמשום מה יש נטייה להרבה אנשים ונשים להופיע כלפי חוץ בצורה שצועקת "שימו לב אל הגוף שלי, תתייחסו אליו!", כשהם מתלבשים/ות ברחוב כאילו הם על חוף הים…
לגוף שלנו, ולגוף הנשי בפרט, יש עוצמה כה גדולה שהיא עלולה 'לסנוור' אותנו. לשאוב את כל תשומת הלב, ולהסיח את הדעת מן העיקר – מה שנמצא מתחת לו. הלבוש הצנוע בעצם עוזר לנו להעמיד כל חלק במקום הנכון שלו. זו הסיבה שהנטייה 'להתלבש' (ברמות שונות, אומנם) היא אינטואיציה אנושית בסיסית בכל תרבות שהיא על פני תבל. האדם מבין שכדי לא להסתנוור מן הגוף ועוצמתו צריך לשים עליו איזה כיסוי. רק כך המבט שלנו יוכל לחדור לעומק ולהתחבר אל מה שיש בפנים. הגוף אינו דבר רע מצד עצמו, אך כשמאבדים את האיזון והמקום הנכון של הדברים, זה רע מאוד (והאמת היא שאפילו בנים כאלו ששמים יותר לב לבחורה שמתלבשת לא צנוע – לא מכבדים ומעריכים אותה באמת. כשירצו קשר רציני וקבוע יעדיפו דווקא מישהי צנועה ופנימית שלא מחצינה את עצמה לעין כל).
חז"ל על סמך קבלתם מן הנביאים ובחוכמתם העצומה והבנתם את נבכי נפשו של האדם, באו ותרגמו לנו את העיקרון הזה לדברים ברורים ומדודים, עד לכדי הגדרות של סנטימטרים. ייתכן שחלק מהשיקול שלהם היה לעזור לנו לבנות חברה קדושה וטהורה, והתחשבות בכוחות של כל המרכיבים שלה –הנשים והגברים (ואין שום פסול בזה), אך ברור שהצניעות לא מתחילה ונגמרת ב"יצרים של הבנים". אין איסור להתאפר או להתלבש יפה. אך חשוב לא לבלבל בין עיקר לטפל. דווקא בנושא טעון ועוצמתי כמו זה כדאי לפעמים להחמיר, כדי שנלך צעד אחד יותר לכיוון הנשמה ולא נדרדר מאה צעדים לכיוון הגוף. וצאי וראי כיצד לצערינו נוהג העולם… ודרך אגב צניעות אמיתית וגישה 'נשמתית' אל החיים תתבטא בעוד אלף ואחת דברים אחרים – סגנון חיים פשוט ולא מנקר עיניים או ראוותני, התרחקות מעשיית רושם והתבלטות. לא רק במה שאת לובשת אלא גם באיזה רכב ופלאפון יש לך, איך את מדברת, עם מי ועל מה ועוד ועוד. חבל לצמצם אותו לעניינים של 'לבוש הבנות' ו'יצר הבנים'. זה יהיה פשוט פספוס של מושג הצניעות.
לסיום המלצה חמה – כדאי ללמוד ולהעמיק בנושא. לדעת את ההלכות, אך גם את מה שמעבר להן.
יהי רצון שנזכה שיתקיים בנו "ואת צנועים חוכמה" (משלי יא,ב). אמן.
