חוויות מביקור בישיבה

“שלום לך.
אני אחת מקבוצת הקיבוצניקים בני האזור שביקרו בישיבתכם לפני כמה שבועות. הסיבה שאני פונה אליך דווקא, אף על פי שמעולם לא נפגשנו, היא שבמקרה שמעתי את שמך בביקורים אצלכם. אינני מכירה שמות של מחנכים אחרים. ברצוני לכתוב את הרגשתי בעת הביקור ולאחריו.
הדיון שנערך עם התלמידים שלכם היה לדעתי יסודי ברובו ונגע בכמה שאלות בסיסיות. אף על פי שברור לי שהצגתם “נבחרת” ובאותה “נבחרת” ענה כל פעם “השחקן הבכיר” באותו תחום, נהניתי מכם. אומנם גם מצדנו הייתה “הנבחרת”, למרות שחלק ניכר מהמעולים שבנו העדיף במקום להיפגש אתכם, לנסוע למפגש עם נוער מאום אל פחם.
לאחר הדיון יצא לי לדבר עם אחד מתלמידיכם, שלצערי שכחתי את שמו, והוא תאר לי בהתלהבות את היופי ביהדות, המשפחה היהודית, החגים,התפילה, ערכי הצדק, היושר וכו’. אצלי אמנם הדברים אינם חדשים לגמרי, בניגוד למרבית חבריי, שכן אני קצת מתעניינת בנושא ואף השתתפתי פעם בסמינריון של “גשר” בצפת, אך הדברים הלהיבו אותי.
הבחור אף דיבר בהתלהבות על רעיון “תורה ועבודה” כמוטיב מרכזי אצלכם, וברור שקיבוצניקים כמוני התלהבו מכך. אודה ולא אבוש, חשבתי לעצמי שסוף סוף נוצר לנו בארץ טיפוס חדש של אנשים דתיים בעלי רמה מוסרית גבוהה, שלא כמו הקיבוצניקים פנאטים. אנשים התורמים למדינה (כמובן שנזכרתי בבחורי ההסדר), אלא שלצערי ולבושתכם, כאן נגמרת האידיליה…
תוך כדי שיחתנו ביקשתי להשתמש בשירותים, והבחור הובילני ברוב אדיבות לפנימייה הסמוכה. ראיתי שם כ-25 תלמידים מסתובבים באפס מעשה. לשאלתי, ‘האם אין לימודים?!’ סיפר לי מלווי, שאומנם יש להם “סדר” (ופרט לי את משמעות המושג), אך הוסיף בשקט שאלו תלמידים שניצלו את העובדה שהמורה שלהם נעדר על מנת להתחפף…
שאלתי אותו כיצד הדבר מסתדר עם האידיאלים הגדולים של “תורה ועבודה”, של רצון להתעלות רוחנית, של יושר ואמון שדיבר עליהם זה עתה, אך יותר מכמה מילים מגומגמות לא קיבלתי מענה. המשכתי ושאלתי על נושא ההעתקות במבחנים, ונעניתי במבט כושל. אינני מכחישה, גם אנחנו מעתיקים במבחנים, אך לפחות איננו מנסים לדבר על ערכים שמימיים של “לא תגנוב”, של מצלמת טלוויזיה המצלמת אותך מין השמיים. אצלנו זה משחק בין מורה לתלמיד.
האם אתם מאמינים בזה או עובדים עלינו?
הצלחתי מרחוק לשמוע דיבורים של אותם חבר’ה, הסמקתי מרוב בושה לשמוע את הקללות העסיסיות ששמעתי. אפילו אצלנו לא מדברים כך. האם אתם עוברים קורס לניבולי פה?
החלטתי להעמיק בעניין ודיברתי עם ידידי שביקר בישיבה שנה שעברה. והוא סיפר לי כי נכח בתפילה, וכי החבר’ה שלכם מפטפטים כבשוק הכרמל, מסתובבים כבטלנים, ובמקרה הטוב רק חולמים. אמת, לא היו אלה כולם, אך נזכרתי בביקור שערכתי פעם במסגד, שם ראיתי אווירה רצינית, דממה בתפילה. בקיצור, הרגשתי קדושה, ולא סתם מפגש חברתי.
באותה הזדמנות סיפר לי חברי שהוא הוזמן לחדר אוכל. “חטפתי שוק, הוא אמר. הוא נזכר בצילומים ממקומות מוכי רעב כאשר המשאית של סוכנות האו”ם מחלקת אוכל למסכנים. איזו התנפלות, איזו רעבתנות, בולמוס של מטורפים מורעבים, אף על פי שבהחלט היה אוכל בכמות מספקת לכולם. ואני הרי יודעת איך נראה חדר אוכל בקיבוץ. ההתנהגות אצלנו לעומת אצלכם ממש התגשמות גן עדן עלי אדמות. ואיזה בזבוז והשחתת אוכל אצלכם. כשנכנסתי צללתי לפח, ראיתי שם כמויות אדירות של לחם, אוכל הראוי בהחלט למאכל! האם גם אתם, כמו דוסים אחרים, סוחטים מיליונים מהמדינה על מנת לבזבז אותם?

הקשב ידידי, יובל אחי מ”פ בצנחנים. בפלוגתו 10 דתיים. שניים מהם רציניים מאד, אך שאר השמונה מנצלים את דתם לצורכי השתמטות (ממסדרי בוקר וכדו’), מתנהגים אל הבנות בצורה שאינני בטוחה שהדת שלכם מרשה, הולכים לסרטים ששמעתי שאסור לכם ללכת. בקיצור הדת מתבטאת אצלם במשהו על הראש ובעוד כמה מעשים חפיפניקים. אחרי ביקורי ב”גשר” התווכחתי עם אחי. הוא טען שהדתי המצוי הוא בדמות רוב חייליו, ואני טענתי שדווקא השניים הם המייצגים.
אודה ולא אבוש, שאחרי הביקור אצלכם כבר איני יודעת מה להחליט… ואתם אמורים להיות העילית של הנוער הדתי…
אני נזכרת בעוד משהו:
כשהייתי באותו סמינריון ב”גשר” התלהבתי מההרצאה על חיי המוסר והצניעות היהודיים, ומעל כל יחסי בנים בנות. אצלנו, כידוע, תחום זה פרוץ (לפעמים אני מרגישה גועל נפש מכך). המרצה סיפר שאתם לא הולכים בנים ובנות יחד לים וכך שומרים על ‘טהרת העיניים’, או משהו כזה, ומחנכים עצמם לחיי משפחה טהורים. משום מה אני מרבה לפגוש בים קבוצות קבוצות של בחורים דתיים הנראים בדיוק כמוכם, הלוטשים עיניים תאוותניות… ואף מנסים להתחיל בצורה זולה עם בנות.

איני רוצה להכביד במילים, כי תחשוב שאני סתם אחת שמחפשת ביקורת. אני גם יודעת שלא כולכם אותו דבר, ואולי יש טובים ורציניים יותר, כפי שהכרתי ב”גשר”, אך אלו חבר’ה שאני וידידי פגשנו, ובשבילנו זו יהדות.
עוד מעט חג השבועות. אצלנו זה יחגג כחג הקציר, הבאת ביכורים, חג טבע בסגנון “העבודה היא חיינו”.
אצלכם כ”חג מתן תורה”.
אצלנו ודאי ישמחו.
ואצלכם???
עם יד על הלב, אתם שמחים או עצובים בתורה שלכם?
אז אולי כדאי שתשאלו אם אתם באמת “תורה ועבודה” או אולי ‘תורת העבודה’:
איך לעבוד עלינו החילוניים ואולי על עצמכם?
בכבוד רב
אני”.