האם דתיים נהנים פחות מהחיים?!

אני רוצה לשאול אותך, האם להיות אדם דתי, מאמין, משמעות הדבר ליהנות פחות מהחיים? להפסיד הרבה מהדברים הטובים ושהכיף שבעולם כי זה לא לפי ההלכה?

שאלה: שלום. שמי רונית, אני בחורה דתית בת 22, וסטודנטית להנדסה ביו-רפואית. לפני כמה ימים חגגו אצלנו בקמפוס את ‘יום הסטודנט’. לרגל העניין נערכה הופעת סטנד-אפ של כמה בדרנים מהשורה הראשונה בארץ. חברה טובה שלי נמצאת בצוות שמארגן את המופע, וכשהתעניינתי אצלה מה הולך להיות ואם שווה לבוא, היא ציחקקה ואמרה “בטח שווה. אבל לא בשבילך. זה לא כל-כך לדתיים, אם את מבינה לְמַה אני מתכוונת…”. ממש התעצבנתי. אני מתארת לעצמי מה הולך להיות שם, ואני גם יודע שכמעט כל החבר’ה מהחוג שלי יהיו, ורק אני לא יכולה. ולמה? בגלל שאני דתייה.

 

וזו לא הפעם הראשונה שזה קורה. בסוף השבוע שעבר, כשנגמר חודש מטורף של בחינות, יצאנו כמה חברות מהחוג לתל-אביב. קצת לנקות ראש ולהירגע. הסתובבנו לאורך הטיילת בלילה והיה ממש מדהים. אלא שאז התחשק לנו לאכול משהו וחיפשנו מסעדה טובה. אני הייתי הדתייה היחידה ורציתי שניכנס למקום כשר. כמעט עשרים דקות הסתובבנו ולא מצאנו אפילו אחד. למה? כי כולם פתוחים בשבת אז אין להם תעודת כשרות. בסוף החברות הרעבות שלי נכנסו לאיזו מסעדת דגים, ורק אני הרגשתי כמו מטומטמת לשבת שם בצד ולהסתכל עליהן אוכלות…

 

תראה, שלא תבין אותי לא נכון. אני בחורה דתיה מאוד מאמינה, ומשתדלת לשמור על ההלכה (ותאמין לי שזה לא פשוט בתוך החברה שאני חיה בה). אבל הרבה פעמים יש לי בלב הרגשה שאנחנו הדתיים פשוט לא יכולים ליהנות באמת מהחיים. בגלל כל ההגבלות והאיסורים שהתורה מציבה לנו, אנחנו כל הזמן חסומים. אני רואה איך החברות שלי מתלבשות, איך הן מבלות, עם מי הן יוצאות, את החברים שלהם, ורק לי כל הזמן אסור ואסור ואסור.

 

וכאן אני רוצה לשאול אותך, האם להיות אדם דתי, מאמין, משמעות הדבר ליהנות פחות מהחיים? להפסיד הרבה מהדברים הטובים ושהכיף שבעולם כי זה לא לפי ההלכה?

רונית

 

תשובה: שלום רונית.

כשהראיתי את השאלה שלך לידיד שלי הוא הגיב “מה זאת אומרת, מי אמר שצריך ליהנות מהחיים?! באנו לעולם הזה בשביל לקיים מצוות ולעבוד את ה’. הנאה זה בעולם הבא. עכשיו צריך להפשיל שרוולים. “אדם לעמל יולד”, לא?”.

אין ספק שיש אנשים דתיים המשוכנעים שחיי תורה והנאה לא הולכים ביחד. הם מנחמים את עצמם שזה ישתלם להם בסופו של דבר בעולם הבא.

 

אך האמת היא שצריך לגשת לדיון מנקודת מוצא אחרת לגמרי. אלוקים אינו נגדנו. להפך. הוא אוהב אותנו יותר משאנחנו אוהבים את עצמנו. התורה והמצוות לא נועדו להתעלל בנו ולמרר לנו את החיים אלא “לטוב לנו כל הימים” (דברים ו,כד). אומנם הנושא המרכזי של התורה אינו איך “לעשות חיים” ולצבור כמה שיותר הנאות ועינוגים. מטרתה להדריך את האדם כיצד לחיות חיים מוסריים וקדושים שיאפשרו לו להידבק בקב”ה. אך מי שיחיה בדרך שהתורה מתווה, מובטח לו שגם במישור של ההנאה בסופו של דבר הוא ירוויח יותר. ייתכן שזה דורש להתאפק נקודתית, להתגבר, לוותר זמנית על דברים מסוימים, אך מי שיעשה כן ייצא בחשבון הכולל מורווח יותר. בורא העולם והאדם העניק לנו את המרשם המושלם לחיים מאוזנים של גוף-נפש-נשמה. חיים שאינם מתמכרים לכוח או נטיה מסוימים מכוחות החיים אלא מוצאים את ההרמוניה בין כולם.

 

אני רוצה לתת המחשה קטנה לעיקרון הזה דווקא מהתחום שבו יותר מכל אנחנו הדתיים מרגישים שאנחנו מפסידים. אהבה. הרי אין נושא בעולם שבני אדם מתעסקים בו, מדברים עליו ומשתוקקים לו כמו אהבה. אך כשאתה שואל את עצמך מה מצב האהבה בעולם, התשובה הכואבת היא ‘על הפנים’. עשרות אחוזים של גירושין, בגידות, חוסר אמון, תסכולים וצלקות נפשיות. רבים איבדו את האמון במוסד הנישואים והתייאשו מלמצוא אהבת אמת. אין ספק שהדרישות של התורה בתחום שבין גברים לנשים תובעניות למדי, אך אפשר לראות בעיניים שהסיכויים של מי שילך בדרך הזו למצוא אהבה אמיתית, ביטחון בקשר, סיפוק, אושר, ולהקים משפחה, גדולים הרבה יותר מאשר באלטרנטיבה.

אחרי מאה ועשרים נגיע בע”ה לגן עדן, אבל מי שמחובר עמוקות לדרך התורה ירגיש את טעם גן העדן כבר כאן, בעולם הזה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *