מלחמת עשר השנים

במוסדות החינוך עוסקים בזה בלי סוף. סדנאות וסמינריונים עם טובי המרצים מוקדשים לעניין. ובכל זאת נדמה שזרם השאלות רק הולך ומתגבר. בעשר השנים האחרונות הגיעו למוקד "חברים מקשיבים" לנוער כשלושים אלף שאלות של מתבגרים דתיים בגילאי 12-20. כמעט 40% מתוכן עוסקות בנושאי צניעות בהקשרים שונים: חברויות, קשרים, אהבות, איסור נגיעה, אוננות, ניסיונות ונפילות, לבוש ועוד. על רקע מה זה צומח? האם משמעות הדבר שכל העמל החינוכי שלנו יורד לטימיון? ששום דבר לא מעניין את בני הנעורים, חוץ מאשר הבנות את הבנים והבנים את הבנות?

בבסיס הדבר מצוי קונפליקט שיש לו שלוש זוויות:

הראשונה היאשהפער בין ההתבגרות הגופנית לבין היכולת לממש אותה בצורה כשרה מעולם לא היה גדול יותר. מצד אחד, גיל תחילת ההתבגרות המינית הולך ונעשה מוקדם בכמה חודשים בכל עשור ומתחיל כיום כבר בגיל אחת עשרה. מצד שני – כדי להיות בשל לנישואין מבחינה נפשית, ולסיים את המסלול המקובל – תיכון, צבא, ישיבה, שירות לאומי (כפול שתיים?), מדרשה, לימודים, הנער/ה כבר נכנס עמוק לתוך שנות העשרים שלו. כך נוצר פער של כעשר שנים בין הופעת הכוחות הפיזיים, לבין הרגע בו אפשר לתת להם לבוא לידי ביטוי בצורה ראויה.

     שנית, מעולם לא היה עוד דור בו היינו מופצצים בכל כך הרבה גירויים ופיתויים כמו הדור שלנו. התרבות שאופפת אותנו עוסקת בלי הרף ביחסים בין המינים, משיכה ואהבה. מי שחשב שהפתרון יהיה לברוח מן הרחוב אל הבית, גילה ששם הסכנה גדולה עוד יותר. עשרות ערוצי טלוויזיה כובלים אותנו ושוטפים את מוחנו, שלא לדבר על מה שיש לעולם האינטרנט להציע בתחום… הרושם שנוצר בנפש הצעירים הוא שאהבה היא טעם החיים, ומי שאין לו אותה הריהו אומלל וחשוב כמת.

    מצד שלישי – המסר המשודר מכיוון מוסדות החינוך והעולם התורני-רבני הוא 'אסור, זה לא טוב, תתאפקו, רק אחרי החתונה, זה מזיק לכם' וכדו'.

הקונפליקט הזה מטלטל ומבלבל ומייצר אצל הצעירים תחושות לא פשוטות. לא תמיד מודעים אליהן, לפעמים רק "מתבשלים" איתן בפנים, אך יש כאלו שאצלם זה גם מתפרץ החוצה. התחושה הראשונה היא של בלבול וחוסר בהירות ביחס לכל מה שעובר עליהם, הכוחות המתפתחים, התחושות, המשיכה. 'זה חיובי או שלילי? טוב או רע? קדוש או טמא?'.

שנית, תחושה קשה שהקב"ה עושק מאיתנו את הדבר הנפלא והממלא אושר ששמו 'אהבה', ומעמיד אותנו בפני משימה בלתי אפשרית – התאפקות וריסון עצמי במשך עשר שנים!

נוסף לזה, בנות רבות מתוסכלות מכך ש'אלוקים חנן אותנו ביופי של הגוף המתפתח אך אנו נאלצות להסתירו. ובאשמת מי? בגלל שהבנים לא מסוגלים להשתלט על היצר שלהם…".

אחרי כל זה, הנטייה המאפיינת את גיל ההתבגרות של מרד ובדיקת גבולות, חיפוש התנסויות ורצון לעצמאות, באים לידי ביטוי באופן חזק בתחום הזה.

אל תוך הקלחת המבלבלת הנ"ל נוסיף עוד שני גורמים:

א. מהפכת הפייסבוק שכבשה את העולם לא פסחה על ארץ הקודש. בתחומים מסוימים היא שינתה את כללי המשחק. למשל, בתחום שלנו. מעולם לא היה מצב שבנים כה רבים שוטטו בחופשיות באלבומי תמונות פרטיים של בנות שהם מכירים או שלא, ודנו בהם בפומביות. מעולם לא היה מצב בו ילדה בכיתה ב' היתה צריכה לתת את דעתה על הגדרת הסטאטוס הזוגי שלה – 'מתעניינת בגברים', כמו שהיא עושה כיום בעת ההרשמה לפייסבוק (דרך אגב, אתם יודעים שהשימוש בפייסבוק מותר רק מגיל 13, ומי שלא הגיע לשם צריך לשקר בנוגע לגילו כצעד ראשון בהרשמה?…). האשליה כאילו מדובר בעולם "אחר", וירטואלי, לא אמיתי, גורמת לבני נוער רבים לפרוץ את גבולות ההתנהגות ברשת החברתית. כתוצאה מכך נתקלים לא פעם בחבר'ה רציניים המנבלים את הפה, מעלים תמונות חושפניות ומתעסקים בתכנים לא צנועים, ומשלים את עצמו כאילו 'כאן זה אחרת'.

ב. הורים ומחנכים רבים חשים חוסר נוחות לעסוק בסוגיות צניעות עם ילדים ותלמידים. לפעמים זה מגובה בנימוקים חינוכיים מסוג 'מוטב לא לדבר בפומבי על הנושאים האלו, כדי לא לגרום לאלו שנמצאים מחוץ לעניין להישאב פנימה'. נימוק שעשוי להיות נכון במקרים מסוימים, אך גם עלול להיות כיסוי למבוכה, פחד וחוסר יכולת להתמודד מבחינה חינוכית ותורנית עם העניין.

וממילא, במקום שחסר עיסוק מסודר, שיטתי ומשכנע, נוצר וואקום שמתמלא במהירות בעזרת מקורות מידע רבים שאמצעי התקשורת מציעים. התוצאה המצערת היא שהפעם הראשונה שילדים רבים לומדים על אהבה, יחסים ומשיכה זה בצורה טמאה, זולה וחיצונית, ולא בדרך יהודית, קדושה ובריאה.

האם המסקנה היא שיש צורך לעסוק בנושא הזה במידה רבה ותכופה, ולהקדיש לו עוד ועוד שעות במערכת ומחוצה לה?

לאו דווקא. לעיתים עצם העיסוק בנושאי צניעות אינו צנוע, ומגיע ממקומות לא טובים. אין ספק שחוג בנושא של "אהבה וחברות בגיל 16" ימשוך יותר רייטינג צעיר מאשר "איך אוהבים יותר את ה'", אך לא בטוח בכלל שיקדם ויתרום להם יותר. הניסיון מלמד שההקפדה על הלכות צניעות בלבוש והתנהגות לא מגיעה מעיסוק אינסופי בתחום, אלא דווקא מעליה כללית במפלס יראת השמים, השאיפות, והתעצמות כוח הרצון. פעמים רבות הסיבה לחוסר הקפדה בתחום אינה בגלל אי הבנה של חשיבות הצניעות ושחיים מתוך מבט פנימי זו דרך נכונה ואמיתית יותר, אלא כי זה… פשוט קשה, והניסיון גדול, ויש פיתויים, וסחף חברתי, והורמונים, כמו גם כוחות בריאים שמחפשים להתבטא אבל עדיין אין להם את האפיק הנכון לעשות זאת. כמובן שגם כאשר באים לעסוק בסוגיות הצניעות יש לדעת כיצד לעשות זאת בצורה יהודית, חכמה ואפקטיבית, אך זה כבר נושא למאמר נפרד.