תגובות רבות הגיעו אלינו בעקבות המאמר על הוצאות הענק בהפקת שמחות (לפני שבועיים, פרשת מטות). רבים הביעו הזדהות עם הקושי והמצוקה, אך שאלו כיצד ניתן לשנות את המצב ולהיחלץ ממכבש העלויות הנוראי. הרי הציבור הדתי-לאומי אינו בנוי בצורת פירמידה, בה כמה "גדוילי הדור" יכולים להנחית הוראות, וצאן מרעיתם יסור מיידית למשמעתם וילך בעקבות הנחיותיהם. מינשרים וקריאות קודש החתומים בידי תלמידים חכמים חשובים וניסיונות להציב רף תמחור סביר כמעט ולא צלחו בציבור שלנו. זאת למעט ניסיון יוצא דופן אחד של ישיבת תורת החיים, שם קבע הרב שמואל טל העומד בראשה, תקרת גג של שלושים אלף ₪ לחתונה כולל הכול (אולם, צלם, תזמורת, שמלת כלה). עשרות חתונות של תלמידיו שנערכו בשנים האחרונות, הוכיחו שהדבר אפשרי, ואינו בא על חשבון השמחה שתהיה בחתונה. אומנם מסתבר שלא כולם יכולים לאמץ את הרף הזה, אך עדיין מתבקש שינוי שיציל אותנו מהסחרור המטורף בו ערב אחד בלבד משליך על שנים של מאמץ כלכלי. ולא מדובר רק בחתונות. בריתות, בר/ת מצווה ואירוסין צועדים בסך, ורף ההוצאות רק הולך ומאמיר.
– לעורר תודעה – ברור שהשינוי צריך לבוא מלמטה. ככל שיותר אנשים ידברו, יכתבו ויעסקו בנושא, ייווצר גל חיובי שיוכל לסייע ולו במעט למכבש הלחצים החברתי שפועל, אפילו שלא במודע, על האדם שבא לערוך שמחה. ככל שעוד ועוד אנשים אמיצים יתנהגו 'שלא כמקובל', ויערכו שמחה זולה וצנועה אך מליאת אנרגיות ועוצמה, הם יוכיחו לעצמם ולעולם שאפשר וצריך להיות אחרת. הניסיון מהפקת אירועי בר/ת מצווה מלמד שהאיכות של האירוע, כמו גם החוויה שהוא מותיר אחריו לאורך זמן, יותר משהם תלויים בכסף שנשפך עליו, תלויים ביצירתיות ובהשקעה שהוטמעו בו כדי להפיק אירוע עם תוכן ומשמעות. אין סיבה שהעיקרון הזה לא יעבוד בכל סוגי השמחות.
– יוזמות של בעלי יכולת להוזלת העלויות – איפה הוא איל ההון רב החסד שמחפש להיטיב עם הציבור, שבמקום להנציחאת שמו על עוד אגף במוזיאון, יקים אולם שמחות שלא למטרות רווח, ויאפשר קיום אירוע יפה וטעים במחיר עלות? ואולי במקום להוציא מאה ועשרים אלף ₪ על הכנסת עוד ספר תורה לבית הכנסת השכונתי (שיצטרף לשלושה עשר הקודמים שניצבים שם משועממים…), הסכום יושקע בגמ"ח שמלות-כלה שיאפשר להשיג שמלה יפה ומרשימהלערב אחד במחיר סמלי באמת?משום מה נדמה לי שסבתא לאה עליה השלום, שכל זה נעשה לעילוי נשמתה, תשגר מגן עדן חיוך שמח יותר, למראה עוד כלה שביום המאושר בחייה יכולה להיראות באמת כמו מלכה.
– דוגמא אישית – הגמרא (מועד קטן כז,ב) מספרת על תופעה כאובה שהתפשטה בימי המשנה. אנשים נהגו לקבור את מתיהם בתכריכים יקרים עד מאוד, מה שהפך את ההלוויה לעסק כלכלי מטיל אימה. הדבר הוביל למצבים אבסורדיים – "בראשונה היתה הוצאת המת (=קבורתו) קשה לקרוביו יותר ממיתתו, עד שהיו קרוביו מניחין אותו ובורחין…". מי שהצליח ליצור את השינוי היה לא פחות מאשר נשיא ישראל בכבודו ובעצמו. "עד שבא רבן גמליאל ונהג קלות ראש בעצמו ויצא בכלי פשתן ונהגו העם אחריו לצאת בכלי פשתן". בצוואתו דרש שיקברו אותו בתכריכים הפשוטים והזולים ביותר. הלוויתו הפשוטה והזולה של הקודקוד הראשי בעם היכתה גלים, והביאה את הציבור כולו לאמץ את הנורמה הזו. ככל שיותר אנשים מפורסמים ובעלי מעמד, רבנים ואישי ציבור, יפגינו בשמחה האישית שלהם צניעות ופשטות, זה ישפיע על אחרים ללכת בעקבותיהם.
וסיפור קטן לסיום. אדמו"ר אחד קבע לעדת חסידיו כללים ברורים להוצאות לשמחות. הוא רצה להקל מעליהם את העול ביודעו שרובם מעוטי יכולת. פנה אליו אחד מחסידיו שהיה איש עסקים מצליח ורב הון, וביקש אישור לחתן את בתו לפי נורמות אחרות ויוקרתיות הרבה יותר. הרבי התבצר בעמדתו וסירב בתקיפות לכל חריגה מהכללים. "אבל רבי", הפציר בו הגביר, "רוב החסידים באמת לא יכולים לאפשר לעצמם לעשות את זה. אבל אצלי זה אחרת. לי ברוך השם יש את הכסף". "אם יש לך כסף", השיב לו האדמו"ר, "אז תקנה לך רבי אחר…".
נשמח לתגובות והערות, ובעיקר להצעות רלוונטיות לסדר היום. שניפגש בע"ה רק בשמחות!
