תקציר האירוע: בשבת הקודמת פרסם הרב אבינר באחד מעלוני השבת מאמר שכותרתו ‘בגד צנוע’. הוא סקר שם בתמציתיות את הלכות צניעות הבגדים לנשים. עד כאן שום דבר חדש. בכל אופן, לא משהו שלא נכתב קודם באחד ממאה הספרים שהוציא עד היום הרב אבינר. אלא שגם הוא לא צפה את התגובה הפראית שגררו דבריו. אלא שליד הסערה שהתחוללה השבוע בתקשורת החילונית בעקבות הדברים, אפילו ‘סנדי’ האימתנית נראית כמו משחק ילדים. הנה שני משפטים מייצגים מתוך אחד ממאמרי הנגד שפורסמו השבוע, איך לא, בווינט: “בתקנון הצניעות לבנות מגיל שלוש, מגלה הרב אבינר את דעתו על הגברים שבצאן מרעיתו… גברים דתיים הם חבורה של פדופילים מסוכנים, לכאורה, פצצות מתקתקות של ממש. שהרי אם יראו ברחוב ילדה בת ארבע בשמלה אדומה ושיער גולש, יתעורר בהם יצר הרע – ואז מי יודע מה יעשו. הם לא יכולים להילחם ביצר מחמת חולשתם הרוחנית, ולפיכך הילדות צריכות להתנהג בהתאם: להתלבש, החל מגיל שלוש, בבגדים שמכסים את כל הגוף”. מפאת כבודם של הקוראים נחסוך מהם את הדברים הקשים באמת שנאמרו שם. ועוד לא אמרנו מילה על הלינץ’ האכזרי של הטוקבקטיסים, ביניהם כאלו שמעולם לא פתחו ספר של הרב אבינר (או ספר בכלל?), אך בעכבר קצבים ארסי ומתלהם דורסים את העומד מולם.
לא בשביל הגברים
אז אם חשבנו לתומנו שיש דברים בסיסיים שכולם כבר יודעים, כנראה טעינו. נדוּן לזכות את עדר הכותבים שלא סילפו בזדון את דברי הרב אבינר, אלא פשוט היו חולים או סתם ריחפו ביום שהגננת הסבירה את הא”ב של הצניעות. חבר’ה, צאו מהסרט הזה! הצניעות היא לא בשביל הגברים. היא גם לא מבוססת על פחד מ’הגברים הסוטים שלא מסוגלים להשתלט על עצמם’. כשהתנ”ך מדבר בפעם הראשונה על צניעות, הוא לא מזכיר בכלל בגדים, וגם לא מייחס אותה דווקא לנשים. “והצנע לכת עם אלוקיך” קורא הנביא מיכה (ו,ח). הצניעות, היא לפני הכול מידה נפשית. העמדה הפנימית בה עומד יהודי מול ריבונו של עולם והדרך בה הוא מתבונן על עצמו. זו הסיבה שישנן הלכות מיוחדות המדריכות את האדם להיות צנוע אפילו כשהוא לבד בחדר. “אל יאמר ‘הנני בחדרי חדרים, מי רואני?!’ כי הקב”ה מלוא כל הארץ כבודו” (שו”ע סי’ ב’). מנקודת מבט יהודית הבגד הוא בסך הכול עטיפה. מאחוריו יש בן אדם שנברא בצלם אלוקים. והאדם הזה הוא אישיות בעלת רצונות ותקוות, חלומות וכבוד עצמי. לא סתם גוש בשר ואובייקט חומרי. כל אחד יסכים שֶהַפְּנִים חשוב מאשר החוץ, והעיקר זה כמובן האופי ומה שיש בתוך הקנקן. זה לא יימנע ממרבית האנשים למקד את מירב תשומת הלב בחיצוניות וללכת שבי דווקא אחרי העטיפה. כי לגוף שלנו, ולגוף הנשי בפרט, יש עוצמה כה גדולה שהוא עלול בקלות ‘לסנוור’. לשאוב את כל תשומת הלב, ולהסיח את הדעת מן העיקר – הנשמה. הלבוש הצנוע בעצם עוזר לנו להעמיד כל חלק במקום הנכון שלו. לשמור אותנו מלאבד את האיזון היקר כל כך. זו הסיבה שהנטייה ‘להתלבש’ (ברמות שונות, אומנם) היא אינטואיציה אנושית בסיסית בכל תרבות על פני תבל. הכיסוי החלקי של העור חיוני כדי שיהיה אפשר לגלות את האור הפנימי שבאדם.
מִתֵיאוֹרְיה למציאות
הגדוּלה של ההלכה היא ביכולת לתרגם את העקרונות המופשטים לדברים ממשיים. לא חוכמה לדבר גבוהה גבוהה ולהתפנק בקריאת כיוון מעורפלת ומומלצת אך בלתי מחייבת, כשהמציאות בשטח זועקת להנחיה ברורה. זה נכון בתחומים דתיים כמו הלכות שבת, כשרות וצניעות, כמו גם בכל תחום אחר מחיי האדם – בריאות, ביטחון והתנהלות כלכלית. כמדומני שגם החוק הישראלי אינו מסתפק באמירה כללית “נהג בזהירות ובהתחשבות” אלא פירט את זה לאלפי חוקים דקדקניים עד כדי קוצו של יוד, תמרורים בכל פינה ומגבלות קמ”ש.
יחד עם זה, ברור שצניעות אמיתית וגישה נשמתית אל החיים תתבטא בעוד אלף ואחת דברים אחרים – סגנון חיים שאינו ראוותני ומנקר עיניים, התרחקות מעשיית רושם והתבלטות וכדו’. לא רק מה את/ה לובש אלא גם איזה רכב וסלולארי יש לך, איך אתה מדבר, עם מי, על מה וכן הלאה.
המלך עירום
המדהים הוא לראות מאיזה צד מגיעה הביקורת. העולם המערבי ה’נאור’ והמתקדם הוא האחרון שיכול להטיף על כבוד האישה ועל המרשם הנכון ליחסי גברים-נשים. תרבות שרוממות השיוויון ומעמד האישה בגרונה, חוטאת בפועל בהחפצת נשים חמורה והפיכתן לאובייקט מיני. תרבות שקובעת נורמות לבוש אכזריות המחייבות נשים ונערות להתלבש באופן חשוף ומשפיל, ושוק בשר שמודד אותך לא לפי כישורייך ואישיותך אלא לפי ההופעה החיצונית שלך. תרבות שדוגלת ב’חופש’, מתירנות ופריצת גבולות, אבל פירות הבוסר שלה הם חורבן התא המשפחתי עם עשרות אחוזי גירושין, זוגות מפורקים וילדים שבורים. מתי בפעם האחרונה ראיתם פרסומת למדיח כלים או לצימר משפחתי בלי תמונה של בחורה לבושה למחצה? הקשר בין הפיכת האישה מאישיות שנבראה בצלם אלוקים לאובייקט מקדם מכירות לבין האחוזים המטורפים של הטרדות ומעשי אונס, הדוק מהקשר בין עישון לסרטן הריאות. מי שיתעקש לעצום עיניים ולהמשיך להתנשא על הלכות צניעות ה’פרימיטיביות’, מחריב במו ידיו את הסיכוי לחיים ערכיים ופנימיים. אם פעם ‘ילד’ היה שם נרדף לתום וטוהר, העולם המודרני השחית לגמרי את פיסת גן העדן הזו. הם כבר יודעים הכול! עוד לפני ההורים. הם גולשים וצופים, מפסבקים ומתעסקים, ומפסידים את מתנת הא-ל המדהימה של הילדות. רבים קטלו את הרב אבינר על שאמר שהחינוך לצניעות צריך להתחיל מגיל שלוש, אך אמר לי השבוע אב חילוני ששוחחתי איתו “כשאני רואה איך לבושות החברות של הילדה שלי בת עשר, אני מגיע למסקנה שגיל שלוש מתחיל להיות מאוחר מידי…”. בואו לא נהיה תמימים. גם בעולם המערבי, שאנחנו חלק ממנו, מחנכים בנות מגיל שלוש. לְמַה? לחוסר צניעות. האם בת עשרה נורמאלית תעז להיראות לפני החבר’ה שלא בגופיה או חולצה מינימאלית כשהיא עטויה במותגים ה’נכונים’? במה אתם שונים ממאה שערים? כל אחד פשוט בחר את נורמות ה(אי)לבוש שלו.
יש הלכה בעולם
בין מבקריו של הרב אבינר היו דתיים רבים שתקפו אותו, הן על תוכן הדברים והן על פרסומם. לגיטימי בהחלט לערוך דיון ענייני ומכבד (!) שיחתור להבחין בין עיקר הדין לבין חומרות לבין דברים שנגזרים מרוח ההלכה. אבל נקודת המוצא צריכה להיות אחת. יש הלכה בעולם. וכיהודים מאמינים אנחנו מחוייבים אליה. לגמרי. עשרות פעמים נשאלתי על ידי בני נוער “למה לשמור נגיעה?”. משום מה מעולם לא נשאלתי “למה לשמור בשר וחלב?”. נדמה שבתחום הצניעות והיחסים בין המינים, אולי בגלל גודל הניסיון, אולי בגלל הסחף התרבותי, קצת שכחנו שיש קודם כל הלכה ברורה. חלק ממנה מדאורייתא, וחלק אחר נקבע על ידי חז”ל, על סמך קבלתם מן הנביאים ומתוך הבנה עמוקה של נבכי נפש האדם. הם הצליחו בחוכמתם לתרגם את הערך המופלא של הצניעות לכדי הגדרות של סנטימטרים. לולא זה אין לו כל משמעות! ייתכן שאחד השיקולים שלהם היה גם לעזור לנו לבנות חברה קדושה וטהורה, תוך התחשבות בכוחות של כל המרכיבים שלה – הנשים והגברים, ואין שום פסול בזה.
הטענה ‘מה רוצים מילדה בגיל שלוש?’ היא היתממות גמורה. זה לא בגלל שהופכים אותה לאובייקט מיני. זה בדיוק כמו שאנו מחנכים אותה לשמירת שבת וכשרות, לא להרעיש בין שתיים לארבע ולהתייחס בכבוד לאנשים מבוגרים. זה לא קשור ליצר של הגברים אלא לרצון לחנך ילדים לאמונה וערכים מהרגע הראשון בו יש לנו הזדמנות לעשות את זה.
גם הטענה כאילו יש בציבור הדתי עיסוק אובססיבי בצניעות, אין לה על מה להתבסס. בתוך תרבות שעוסקת ללא הרף בנושא של אהבה, גוף ויחסים, ברור שאנחנו לא יכולים לדבר רק על פרשת השבוע והלכות בורר בשבת. מחובתם של הורים ומחנכים להתייחס לנושא בצורה יסודית באופן וקבוע. ברור שעיסוק בלתי נלאה בעניין הוא בעצמו לא צנוע. ברור גם שרק מחנכת אישה תעיר לתלמידה על בעיה בלבוש. ברור עוד שלא רק בהלכות צריך לעסוק אלא גם בעולם המחשבתי המופלא שעומד מאחוריהם. אבל עצם העיסוק בנושא, גם בפומבי, חיוני כשהוא נעשה בצורה צנועה ומותאמת.
באולפנות הכי טובות
נסיים בנקודה קטנה למחשבה. לפעמים נדמה שאפשר ללמוד דבר חשוב בעניני צניעות הלבוש דווקא מאחינו החילונים. ברוב התיכונים הממלכתיים במדינת ישראל יש תלבושת אחידה המחייבת את כולם. חולצה בצבע וסגנון מסויים, מכנסיים שאינם קצרים וכדו’. הם קלטו שכדי לאפשר לנערים/ות ללמוד באווירה בריאה חייבים קוד לבוש בסיסי. דווקא במערכת החינוך הדתית התחום הזה חופשי הרבה יותר. התוצאה היא שבאופן פרדוקסאלי אתה עלול לגלות שיותר צנוע להסתובב בתיכון חילוני סטנדרטי מאשר באולפנה נחשבת. שם אומנם יש רשמית תקנון כתוב על אורך החצאית, השרוולים והמחשוף, אבל בפועל האכיפה חלשה והמצב בעייתי ביותר… האם מרוב הדגשה של חשיבות ההסברה והחינוך אנחנו לא שוכחים את הא”ב הבסיסי של ההלכה וההתנהגות? האם החשש מהתנגשות עם התלמידות והאופנות הרחוביות לא גורם לנו להירתע מלהקפיד על המסגרת הבסיסית המינימאלית של בית-הספר? האם בנושא כה טעון ועוצמתי לא כדאי לפעמים להחמיר וללכת צעד אחד יותר לכיוון הנשמה כדי לא להתדרדר מאה צעדים לכיוון הגוף?
