ידיד טוב שלי, עורך דין מצליח העוסק בתחום של אישות וגירושין, ייצג פעם אחת אישה במשפט ארוך נגד בעלה. היא תבעה ממנו גט לאחר שהתברר לה שבגד בה במשך שנים, וניהל רומן ממושך עם המזכירה שלו. בסופו של דבר הדיינים פסקו לטובתה והיא זכתה בכל תביעותיה. לאחר שהסתיים הדיון ניגשה האישה אל הדיינים, וביקשה להודות להם על מה שעשו למענה. היא הושיטה את ידה אל הרב, אב בית הדין, ללחוץ את ידו לאות תודה. הדיין לא הושיט יד בחזרה, ואמר לה בנימוס שהוא אינו לוחץ יד לנשים. בשלב זה לא יכלה האישה להתאפק והתפרצה לעבר הדיינים: "אתם הרבנים הגזמתם לגמרי! מה רע בלחיצת יד תמימה לשלום בין איש לאישה? ממה אתם מפחדים כל כך? שום דבר רע לא יקרה מזה…"
הדיין סימן לה להתקרב, ולחש לה את המילים הבאות:
"את זוכרת את הרומן בין בעלך למזכירה שלו? בדיוק ככה הוא התחיל…"
___________________
"מה אתם, הדתיים, עושים כזה עניין מכל הנושא של בנים-בנות?" טוענים אנשים לפעמים, "זו בסך הכול נגיעה תמימה וידידותית, בלי שום כוונות נוספות. מה כבר יקרה?", "אני מתנהג חופשי עם בנות, הולך לחוף מעורב, והכול בטבעיות בלי לעשות מזה כזה עניין. דווקא אתם הדתיים, רק רואים בחורה ברחוב לבושה טיפה לא צנוע, ומייד ומסתובב לכם הראש!". אמירות כאלו ואחרות נשמעות לפעמים כלפי הגישה של היהדות ביחס לנושא הצניעות. למה באמת זה ככה? ומה אפשר לענות על הטענות האלו?
האמת היא שאנחנו די פטורים מלנהל ויכוח בעניין, כיוון שלא מדובר בנושא תיאורטי. הגישה של "אהבה חופשית" בלי שום הגבלות וסייגים כבר נוסתה בחיים, והוכיחה את עצמה ככישלון מוחלט! העולם המערבי מדבר כל הזמן (ומציג בסרטים, הצגות, ספרים, שירים…) דיבורים גבוהים על אהבה. ומה קורה בפועל? עשרות אחוזי גירושין (וגם כאלו שלא נפרדים ממש – מחקרים מדברים על 80% גירושין אמוציונאליים – רגשיים. כלומר, לא באמת רוצים להמשיך להיות יחד אבל לא נפרדים רק בגלל הילדים או החשש ממשפט גירושין ארוך ומתיש), אין אמון בין בני זוג (בגידות, "פזילות", השוואות – הן דבר נפוץ), ואין ביטחון בשום דבר. אישה חייבת להמשיך וְ'לָצוּד' כל הזמן את בעלה, אחרת ילך לאחרות, צעירות ומושכות יותר. מדיבורים גדולים על אהבה נותרו רסיסים מפוזרים של ילדים עצובים, נשים נטושות ובעלים שלא זוכים לבית חם, ולילדים אוהבים שיזכו לתת להם ולקבל מהם אהבה. נדמה שכל מה שחסר לנו הוא רק אותו ילד קטן שיקום ויצעק לפני כל האנשים "המלך עירום…". האם כל זה קשור לתופעה של "אהבה חופשית" ופתוחה בלי שום הגבלות ומעצורים? קשור ועוד איך! האהבה הופכת ונהיית זולה, גופנית, שחוקה ופרוצה. ברגעים שבאמת צריך אותם במלוא העוצמה, ולאנשים שהכי צריך אותה בשבילם– כבר לא נותר שום דבר.
היהדות אינה נגד אהבה. להפך! דווקא בגלל שהיא לוקחת את האהבה כל כך ברצינות, היא מקפידה להשתמש בה בצורה מדוייקת ונכונה, מה שמאפשר להפיק ממנה את המקסימום ולא לבזבז אותה על שטויות. אהבה היא כוח אדיר, והמשיכה בין האיש והאישה היא דבר נפלא שנטע בנו ריבונו של עולם. צריך לשמור אותו לרגעים המתאימים וכלפי האדם המתאים, זה שתרצו לחלוק איתו את שארית חייכם. לחיצת יד, חיוך חם, חיבוק, נשיקה הם בעלי כוח חיבור גדול. אל תבזבזו אותם על אנשים לא חשובים. שמרו אותם לאחד והיחיד שלכם.
