הרבה פעמים במהלך היום אני מרגיש כעס. כשמפריעים לי לישון בהסעה, כשהמורה דופק אותי בציון, כשאמא שלי לא מוכנה לתת לי כסף. אני מרגיש שאני מתחמם מהר, ולפעמים זה גם מתפרץ החוצה על אנשים. אשמח שתעזור לי לצאת מזה.
שלום לך. נתקלתי לא מזמן בפרסומת נגד שתיית אלכוהול. "כשאתה שותה – מישהו אחר נוהג ברכב שלך…". במילים אחרות,יש מצבים בחיים בהם לא אנחנו בוחרים איך לנהל את החיים שלנו. גורם זר משתלט עלינו וקובע בשבילנו מה נעשה ואיך נגיב. הגורם הזה יכול להיות אלכוהול, והוא יכול להיות גם…הכעס. אם אתה נותן לו להשתלט לך על החיים, אתה פשוט כבר לא אתה. דברים שבחיים לא היית עושה, מילים שאין סיכוי שהיית אומר – פתאום נפלטים לך החוצה. אחרי שניה אתה כבר מתחרט שעשית את זה, אבל אז באמת קשה לתקן את הנזק…
אז מה אפשר לעשות, אתה שואל?
א. לתקן את השורש – אחד הגורמים לכעס זו תחושה של גאווה. הרגשה שאני זה שנמצא במרכז והכול אמור להתנהל כפי שאני רוצה. כשמשהו לא מסתדר בדיוק לפי הרצונות שלי, כשמישהו חושב אחרת ממני, אני מתעצבן. זו נקודה שצריך לעבוד עליה בצורה ממוקדת. אולי דרך לימוד על מידת הכעס והגאווה בספרים כמו מסילת ישרים וכדו', אולי דרך התבוננות על מה שעובר עלי כשאני כועס, מה המחשבות שרצות לי בראש כשזה קורה והאם הן מוצדקות.
ב. להתכונן מראש – מצבים שאתה יודע שעלולים להרגיז אותך, נסה להתארגן בחוכמה מראש, 'לעקוף' אותם ולהתחמק מהם. כשזה לא אפשרי לפחות להכין את עצמך נפשית לְמַה שהולך לקרות עכשיו. כשדברים לא נוחתים עליך בהפתעה זה מגביר את הסיכוי שלך להתמודד מולם בהצלחה.
ג. השהיית תגובה – לקבל החלטה נחושה שבזמן כעס אתה לא מגיב. אתה נושם עמוק, סופר עד עשרים, אולי אפילו עובר לעסוק במשהו אחר שמרגיע אותך – ורק אחרי זמן כשהעצבים יותר רגועים אתה חושב על מה שקרה ומה נכון לעשות.
לכל אדם בחיים יש את הניסיון שלו. את הנקודות בהן קשה לו יותר מאשר אחרות. אבל אדרבה, "לפום צערא – אגרא", אמרו חז"ל – לפי הצער – השכר. דווקא בגלל שכל כך קשה לך עם זה, כל הצלחה שלך, אפילו קטנה בלהתגבר על הכעס, שווה המון. בהצלחה!
כתב: הרב יוני לביא, "חברים מקשיבים"
