מכירים את ה'ליצן של הכיתה'? זה שתמיד יודע לתקוע את המשפט הנכון, להשחיל הברקה מתוחכמת, ולהשכיב את כולם מצחוק? זה אני. ככה תמיד הייתי. אולי זה אפילו עניין משפחתי. אצלנו בבית צחוקים, שנינויות, עקיצות ועוד קצת ציניות, הולכים חזק. כמובן שכשהשכבה היתה צריכה לבחור רב פורים, לא היה ספק בכלל את מי הם עומדים לבחור.
הבעיה היא שלפעמים אני מרגיש עם זה קצת לא בנוח. לא תמיד אני מזהה נכון את הגבול בין לצחוק בְּסַבָּבָּה לבין הגזמה פוגעת. לאחרונה שמתי לב שגם כשאני מנסה להגיד משהו רציני, זה לא כל-כך עובד. החבר'ה כל הזמן מחפשים את הפואנטה, כאילו אני איזה ליצן שכל מה שיש לו לעשות בחיים זה להצחיק אותם…
צחוק והומורהם נשק גרעיני רב עוצמה. הם יכולים לשמח, לחזק ולהוסיף נעימוּת לחיים. אפשר להשתמש בהם כדי לרפד ולרכך מסרים קשים לעיכול. ויש להם כוח מיוחד לעודד ולמשוך למעלה מישהו שקשה לו. הגמרא מספרת על אחד מחכמי ישראל שפגש ברחוב אֶת לא פחות מאשר אליהו הנביא. אליהו הצביע לו על שני אנשים שחלפו שם וגילה לו שהם בני העולם הבא. אותו חכם ניגש אליהם כדי לברר מה המעשה העצום שעשו שבגללו זכו למקום של כבוד בגן עדן. התברר לו שהם אנשים שמחים החולקים את המתנה הזו עם אחרים. כאשר הם רואים אדם עצוב הם ניגשים אליו ומשמחים אותו (גמרא תענית כב,א).
מצד שני צחוק יכול להיות מאוד מסוכן. כשמאבדים את המינון המתאים, כשלא מצליחים לשמור על ההקשר הנכון, הוא עלול להיות קטלני. לא סתם אמר החכם באדם "נכונו ללצים שפטים" (משלי יט,כט). אתה הרי מכיר את הסיטואציה. זה יכול להיות שיעור או שיחה על הנושא הכי רציני בעולם. כולם מקשיבים, מרוכזים וחושבים על משמעות הדברים, ואז מישהו מפיל פצצה. משגר לחלל האוויר איזו בדיחה קטנה, קול משונה או שנינות מצחיקה, וכל העניין הופך ברגע לחוכא ואיטלולא. תוך שניה שלושים אנשים נזרקים למקום אחר לגמרי, וכל הפוטנציאל החיובי שהיה לפני רגע, יורד לטימיון.
סכנה נוספת היא להיכנס לתוך המשבצת של 'ליצן הכיתה'. ליצור לעצמך תדמית שתכלא אותך בתוכה, ולא תאפשר לך להביא לידי ביטוי צדדים אחרים ועמוקים שיש בך. להצחיק לפעמים זה דבר חיובי. אבל כשבכל דבר שאתה אומר אנשים כבר מחפשים איפה פה הבדיחה, זה כבר לא מצחיק בכלל…
אם זכית והקב"ה חנן אותך בכישרון להעלות חיוך על פניהם של אנשים, עליך להשתמש בכלי הזה כדי להביא ברכה, ומצד שני לדעת לשלוט עליו, ולשמור אותו במינון הנכון ובהקשרים הנכונים. אם אתה מרגיש שקצת גלשת לקיצוניות, אולי כדאי לזמן מה לעשות 'תשובת המשקל' ולמשוך את עצמך לצד השני, ולמעט בדברים האלו. חשוב לשמור כל הזמן על מוּדַעוּת ורגישות שהבדיחות לא יפגעו חלילה במישהו, ואם נראה לך שאתה עלול לפספס, כדאי לבקש מחבר טוב שיעזור לך לשמור על הגבול ויסמן לך מתי אתה חוצה אותו מבלי משים. הגבול בין שמחה להוללות, בין חיוך לליצנות, בין 'לצחוק עם מישהו' ל'לצחוק על מישהו' אינו תמיד ברור. אם תדע לעשות את האבחנות האלו, תוכל להשתמש במתנה שקיבלת באופן חיובי.
