אני לא יודע איך זה קורה לי. אני נכנס לאינטרנט רק לדקה ופתאום מגלה שעברו שעה או שעתיים. וזה לא שאני משועמם. יש לי המון מה להספיק בלימודים, בסניף, בבית, אבל שוב ושוב אני מוצא את עצמי שורף שעות שלימות על המחשב, בכל מיני דברים מטופשים ברשת. השיא היה לילה אחד שהתיישבתי מול איזה משחק ברשת, ופתאום אני קולט שהשמש זורחת…איך אני תופס עצמי? איך עוצרים את זה?
ממש כמו קסם, אה? 'רק שניה' הופכת לשעה, ורגעי חיים יקרים נשאבים אל המגנט העוצמתי הזה של הרשת. הכניסה לעולם העצום והאינסופי של האינטרנט גורמת לאובדן תחושת הזמן, ואתה פשוט נישא על גליו, זורם הלאה לפה ולשם, ומתנתק מן החיים. מחקרים שנעשו גילו דבר מדהים. נער ישראלי ממוצע בן שמונה עשרה הוא בעצם רק בן ארבע עשרה! איך זה יכול להיות? פשוט מאוד. אם נחבר את אלפי השעות שהוא בילה עד היום במשחקי מחשב, בצ'טים, בפייסבוק ובשוטטות סתמית ברשת זה מגיע לארבע שנים מהחיים שלו! אתה קולט? לצה"ל הוא הולך להתגייס לשלוש שנים במקרה הטוב בעוד שבאינטרנט הוא כבר שירת ארבע, מבלי להרגיש בכלל. אם לא נתעורר ונתעשת המשאב היקר ביותר שלנו, נוזל החיים שאלוקים נתן לנו, פשוט יברח לנו מבין האצבעות, וישאיר אותנו כועסים ומתוסכלים, רודפים אחרי הזנב של עצמנו כדי להספיק איכשהו את כל מה המשימות החשובות שעוד מחכות לנו.
אז מה אפשר לעשות?
א. סמן מטרות. לפני שאתה נכנס לרשת הגדר בצורה ברורה (אולי אפילו בכתב) מה אתה עומד לעשות עכשיו, והיצמד לזה.
ב. גבולות הזמן. קבל החלטה ברורה כמה זמן אתה מתכוון להקדיש לגלישה. תוכל לנהל טבלת מעקב ולסמן במשך שבוע בכל יום מתי נכנסת ומתי יצאת. בסוף השבוע סכם כמה יצא. התוצאה עשויה להדהים אותך…
ג. להיכנס בתוך 'חור' של זמן. להיכנס לרשת דווקא בזמנים שאתה יודע שיש משהו שיגביל אותך. למשל, כשבעוד שלושת רבעי שעה יש פעילות בסניף, תפילת ערבית, מפגש חברים. המסגרת הזו תעזור לך לא להיסחף.
ד. לחיות 'על אמת'. מישהו אמר: 'כבר מזמן רציתי לעזוב את הפייסבוק ולחזור לחיים האמיתיים. הבעיה היא ששכחתי את סיסמת הכניסה…'. לצמצם במידת האפשר את השהות שלנו בעולם הוירטואלי, ולשים את הדגש על החיים האמיתיים, על החברים ועל המשפחה, על לימודים ועל טיולים, על לימוד תורה ועל כדורסל. לא לתת לעכבר להיות זה שינהל לך את החיים.
בהצלחה!
