הבנות משגעות אותי. כמה כבר אפשר לחכות?

יוני שלום. אני פונה אליך ראשית כי אני מכיר את מאמריך ומחזיק ממך אדם נבון שיודע להסתכל בגובה העיניים, וממש מבין את מה שעובר עלינו, הנוער הדתי.

ראשית, אציג עצמי. אני בן 18 מירושלים, שמיניסט. מדריך מוערץ, חג'דומט של הסניף, חברה מעורבת כמובן.

ב"ה, עם השנים הצלחתי לעבור משברים, להתעצב, לבנות עת אישיותי ולהרגיש איך אני מבוסס בהמון תחומים כמו אמונה, קשר לקב"ה, דעה על העולם, ממש בחור בוגר, אחראי ומבוסס.

אפילו עם יצר הרע אני מתמודד סבבה. כשהוא מכניע אותי, בלי יותר מדי כאב לב אני מרגיש כיצד אני מכפר על מעשיי, מתחזק ובאמת מרגיש שהקב"ה מקבל את סליחתי.

 רק דבר אחד מטריף אותי. הדבר היחיד שמצליח לסובב אותי כל פעם מחדש על האצבע הקטנה שלוף והוא כל פעם מגיע מכיוונים בלתי צפויים.

לעזאזל, כמה שאני צריך להתחתן כבר! אני הרי יודע שיש לי עוד מה להתעצב בצבא, בישיבה, ולהתחיל לבנות את המסלול של בחיים, אבל מעולם לא הייתי קרוב יותר לחתונה ולמרות זאת אני עדיין כל-כך רחוק ולא רואה את האור בקצה המנהרה! יוני, הם מסובבות לי את הצורה. תמיד החבר'ה מריצים עלי בדיחות שהיה לי קטע עם כל הבנות בארץ בערך… אז נכון, אני מודה בזה, אני פלרטטן לא קטן, אבל מעבר לסיפוק היצר הקטן שבא לידי ביטוי במשפטי פתיחה ואסאמאסים מתלהבים, אני חי את הרצון העז למצוא אותה כבר. כן, כן, למצוא את בת זוגתי לחיים! את מי שתביא לי משמעות, את מי שתגרום לי לפרוח, את מי שתיתן לי את הכוח לחיות חיים מלאי משמעות, עשייה, קידוש ה'! אני זקוק לה. כמה כבר אפשר לחיות לבד?? יש לי כל-כך הרבה אהבה שאגרתי בתוכי במהלך השנים שאני כל-כך רוצה לחלוק אותה כבר עם מישהי ומצד שני יש לי רצון כל-כך עז (ולפעמים גם פתאטי) לקבל אהבה, שאני פשוט מרגיש איך אסאמאס חמוד יכול לגרום לי להחסיר פעימה…

יוני, כל-כך צדקת במאמר שלך "מלחמת עשר השנים". אני יום יום משתגע ומתחרפן על השנים הארוכות האלה, אבל עם כל הכבוד, אתה לא מציע שום תשובה! ברור שאין תרופת קסם, אבל קצת טיפים, קצת עזרה, בבקשה? 

אני מאמין מאוד בחברה מעורבת, בעודי מודע לכל החסרונות שלה. שבוע-שבוע אני נפגש עם כל המדריכות, בקשר קרוב, וגם עם ההיא, הקטנה שהצליחה לשבות את לבי לאחר חודשים ארוכים של עבודה משותפת… וזה כל-כך מוזר, אני מרגיש אליה את הדבר הכי אמיתי בעולם, באמת! אפילו לא חשבתי עליה בהתחלה…לאט לאט, ככל שהכרתי אותה הבנתי עד כמה היא מהממת ועד כמה אני רוצה להיות קרוב אליה…ושתבין יוני, זה לא סתם הידלקות טינאייג'ר. זה הדבר הכי אמיתי שהרגשתי בחיים! בלי שום משיכה, בלי שום ביסוס על חיצוניות, עם השלמה עם החסרונות! יוני, אני כל-כך מחבב אותה, ולמזלי הרב (או אולי למזלנו) היא מחבבת אותי ולא יותר מזה… ואז אני תופס את עצמי ואומר לי שאם נהיה עכשיו ביחד הסיכוי שנתחתן הוא כל-כך קטן, ואני כן רוצה להתחתן איתה…או לפחות חושב שאני רוצה להתחתן איתה… מה יהיה?! יום אחד אני פשוט אשכח ממנה, ואתחתן עם מישהי אחרת?! ומתי, עוד 5 שנים?! אני לא רוצה, אני מוכן להתחתן עכשיו! אוף, אני לא יודע מה לעשות…כל-כך הרבה אנרגיות התבזבזו לי על המחשבות על שמירת נגיעה ועל האם-שווה-לבזבז-את-השמירה-עם-מישהי-שאני-אהיה-חבר-שלה וכו' וכו'… קיצור באמת די מתוסבך אצלי בראש כל הנושא הזה של הבנות…ובאמת שנמאס לי מהזולות, אני דורש אמת! אהבת אמת! למה אי אפשר לממש אותה?! למה אנחנו מתחתנים כל-כך מאוחר?? אוף, אני יודע, אבל גם באמת אי-אפשר להתחתן באמצע הצבא, זה קשה…

אני לא יודע מה לעשות, ימים רבים מתמלאים לפתע בריקנות בגלל אותה הרגשה חסרה, ודווקא כשהיא פתאום מטלפנת, או מסמסת, אני מתרגש. אוף, אני כל-כך רוצה את התלהבות האהבה הזאת, האמיתית הזאת…מתי גם אני אוכל לחיות באמת כשמישהי איתנה לצדי, ואנו חיים ביחד באהבה גדולה ובמימוש עצום?

אני ממש מצטער על החפירות,

מקווה שתעזור לי ושתיתן לי את נקודת האור שבקצה המנהרה.

בהערכה רבה,

יקירי.

קראתי בהזדהות עמוקה את שאלתך. תיארת בצורה מאוד מוחשית וחיה את הקושי, ההתמודדות, הלבטים הנפשיים, הכמיהה לאהבה ואת כאב הלב שמלווים אותם. ואתה שואל בצורה גלויה את מה שמטריד רבים בלב ולא תמיד מוצאים את המילים הנכונות לתאר את זה. מה לעשות? איך אפשר לסחוב ככה שנים שלימות? ומה עם הרצון לאהבה שקיים בי – לקבל ולתת, מה לעשות איתו בינתיים?

השאלה שאתה שואל היא שאלה גדולה ואתה כבר יודע שאין עליה תשובות קסם ופתרונות שיסלקו ויפתרו אותה. זוהי התמודדות שרבים מבני הנוער נמצאים בתוכה והשאלה היא מה צריך לחשוב ומה לעשות כדי לעבור אותו בצורה הטובה ביותר.

לכן מראש אומר שאני לא מתיימר לספק תשובות ופתרונות אלא רק נקודות למחשבה, ואני סומך על בחור נבון ובוגר כמוך שידע להשתמש בהם בצורה טובה:

א.      להבחין בין התאהבות לאהבה. התיאורים שתיארת לגבי המפגש עם הבנות בכלל ועם אותה נערה בפרט, אינם אהבה, וחשוב לא לטעות בהגדרות של הדברים. אהבה היא דבר שקשיים בין אנשים שיש ביניהם מערכת יחסים עמוקה וממושכת של נתינה וקבלה. אי אפשר לאהוב מישהו במבט ראשון (כמו הביטוי המפורסם), אלא רק להתאהב בו. התאהבות זו תחושה של התרגשות, "פרפרים בבטן", התלהבות, משיכה. לא צריך להכיר לעומק את האדם כדי להתאהב בו. התאהבות זו גם הרגשה שדועכת עם הזמן. היא אף קשורה בגורמים הורמונאליים ואי אפשר לסחוב אותה לטווח רחוק. אהבה זה משהו אחר לגמרי. היא דבר שרק מתעצם עם השנה, ומה שאתה אוהב את הבחורה שאתה מחליט להתחתן איתה זה כלום לעומת מה שתרגיש כלפיה כשיוולד לכם הילד הראשון, והשלישי, ואיך שתהיו בגיל 70. זה רק הולך וגובר בהתאם להשקעה שלכם בשקר והנתינה ההדדית. הרבה זוגות שהקשר שלהם בנוי על התאהבות מרגישים עוצמות גדולות בהתחלה אבל זה כמו לשפוך נפט על מדורה. יש להבה גדולה אך תוך כמה שניות היא דועכת. מה שבוער באמת לטווח רחוק אלו גזעי העץ.

ב.       ההרגשות שאתה חש בתוכך ביחס לבנות של משיכה, התרגשות, רצון להיות ביחד, ההנאה מהמציאות הזו, היא טבעית ונורמאלית לגמרי, והיא חלק מהבריאות הנפשית שנטע בך הקב"ה. לא צריך לכעוס על עצמך על ההתעוררות הזו, זה אומר שאתה בריא ונורמאלי עם כוחות חיוביים שישמשו אותו ברגע המתאים כדי לבנות את הקשר האמיתי שלו. השאלה הגדולה היא מה לעשות עם הכוחות הללו בינתיים.

ג.        המציאות שאנחנו חיים בה היום היא באמת בעייתית ומציבה לפני צעירים דתיים אתגר שלא היה כדוגמתו מעולם – כשנוצר פער מאוד גדול בין הרגע בו מתעוררים אצל האדם הכוחות והרצון לחיבור עם המין השני לבין הרגע בו אפשר יהיה לממש אותו בצורה כשרה כדת משה וישראל. למה שקורה בתקופה הזו קראתי "מלחמת עשר השנים" ובאמת מדובר בניסיון לא קל שהקב"ה העמיד בו את הדור שלנו.

ד.     אין ספק שכיף לדבר, לקשקש, לשחנ"ש, לפלרטט עם הבנות. העניין הוא שעל הרווח הקטן וההנאה שמפיקים מזה משלמים מחיר גדול. אני לא מדבר כרגע בכלל על האיסורים ההלכתיים הקשורים לזה אלא על כך שקשר עם אישה זה לא משחק. זה דבר מאוד גדול שיש לו כללים מדוייקים. ואחד מהם הוא שהחיבורים הקטנים האלו עם כל מיני בנות מזדמנות פוגעים ובאים על חשבון היכולת שלך לבנות את הקשר האמיתי והמרכזי של החיים שלך, עם אהובת ליבך, אם ילדיך, עם זה שתבלה שישים שנה ביחד בעולם הזה, בכל העוצמה. צריך מאמר שלם כדי להסביר יותר את הנושא הזה אבל צריך לדעת שהרבה מהעוצמות של הקשר תלויות ביחודיות ובראשוניות שסופגות מכה אנושה מכל משחקי האהבה הלא מחייבים שקורים בסניף ומסביב לו.

ה.    דבר נוסף- כל ההימצאויות בחברת בנות בצורה קרובה (מידי) נדמות כמספקות את הצורך הנפשי באהבה, וחיבה וקשר, אך האמת היא שגם אם זה נכון בצורה נקודתית, זה גורם רק לנזק כשמסתכלים על זה בצורה כללית. חז"ל כבר אמרו: איבר קטן יש בו באדם – מרעיבו שבע, ומשביעו רעב. הקשר איתן רק מעצים את הרצון בעוד ועוד מהסם המשכר הזה, ורק גורר לעשות את זה עוד ויותר קרוב, שמושך ליותר קרוב וכן הלאה. זה כמו אדם שצמא מאוד ומוצא רק מי מלח לשתות. הם לא מרווים את צימאונו אלא רק גורמים לו להיות צמא יותר.

ו.       השאלה הגדולה היא מה לעשות בינתיים. אין ספק שצריך התגברות עצומה כדי לנהל את הקשרים החברתיים שלנו בצורה נכונה. כשמפנימים את התובנות שאמרנו קודם זה לא פותר אבל עשוי לעזור קצת, כמו גם כשזכורים שלפום צערא אגרא, וההתמודדות הזו בונה בנו כוחות גדולים להתמודדויות החיים בכל התחומים.

ז.      טיפ קטן: כוחות האהבה, לקבל ולתת, שיש בך הם מצויינים והם דבר נפלא שקיבלת משמים. מה בינתיים? אני לא אומר לך לכבוש אותם אלא להפך, אבל לכוון אותם כרגע למקום הנכון. בהחלט לתת חום, אהבה, יחס, הענקה אבל לבנים. לחברים, משפחה, קרובים. בעיקר כאלו שיותר זקוקים לזה, נזקקים, דחיים, מסכנים שרוב האנשים לא מתייחסים אליהם. את שפע החום והנתינה צריך לכוון כלפיהם. אם תעשה זאת תגלה שהוקל לך, ושאתה גם מקבל בחזרה חום ואהבה שנותנים לך כוח.

ח.    לא יודע מה אתה מתכנן לשנה הבאה אך אם תגיע לישיבה ותשקע כל כך כולך בלימוד ובניית האישיות במקום להתעסק בכל הרגשות שלך עם בנות, אתה עשוי להרגיש שהוקל לך. אתה צריך לנצל את השנים הבאות כדי לבנות את האישיות שלך ולהתפתח בכל המובנים. ייתכן שעוד שנה+/שנתיים/שלוש תוכל לחשוב  כבר מתי אתה מתכנן את הנישואין ואיך הם משתלבים עם התוכניות האחרון.

ט.    אני מאמין שלא רחוק היום שתמצא את בת זוגך. אני מאחל שתוכל להעניק לה את כל הכוחות הטובים שיש לך ובאותה מידה לקבל ממנה חזרה. אני מתאר לעצמי שכמו שלא היית רוצה שהיא תסתובב היום עם כל מיני בנים ותפלרטט, כך גם היא לא היתה רוצה אותו דבר כלפיך. האם אתה מוכן לשמור על עצמך לגמרי בשבילה?

בהצלחה

יוני לביא