אני יודע שאנשים לא אוהבים לקבל ביקורת, אבל מה לעשות שאצלי זה בדם. אני טיפוס פרפקציונסט, עם שאיפות גבוהות ורצון שהכול יהיה הכי טוב שרק אפשר. זה גורם לכך שיש לי לעיתים קרובות ביקורת על הדרך שבה אנשים עושים דברים. הרבה פעמים אני גם לא שומר את זה לעצמי ומשתף את האנשים במה שאני חושב. לא תמיד הם אוהבים לשמוע את זה, אם לדבר בלשון המעטה… בפורים האחרון הציע לי חבר להתחפש ל'מבקר המדינה'. חבר אחר, ששמע אותו, הוסיף שאני לא צריך להתחפש כי זה מה שאני כל השנה. תגידו, להיות ביקורתי זה באמת דבר כל כך שלילי?
ביקורתיות יכולה להגיע מכל מיני מקומות. היא יכולה לבוא ממקום טוב של רצון להועיל ולתקן, אך עלולה גם להגיע ממקום שלילי של עין רעה והתנשאות. שאלת מבחן מעניינת היא – האם אתה ביקורתי גם כלפי עצמך או שתמיד הדרישות וההערות מופנות כלפי חוץ? שאלה נוספת היא: האם לצד זה שאתה יודע להעיר על תקלות ובעיות, אתה יודע גם לפרגן ולהחמיא כשדברים מצליחים?
המילה ביקורת מזכירה את המילה 'ביקור'. מאוד נחמד לקפוץ לבקר אצל חברים. אבל אף פעם לא פותחים את הדלת בסערה ושועטים פנימה. הטוב ביותר זה להרים טלפון לפני, לבדוק שהבן אדם בכלל בבית ומתאים לו ביקור. גם אם התשובה חיובית, אתה מקיש על הדלת ומחכה לאישור לפני שאתה חודר למרחב הפרטי של האדם. כל זה נכון גם לגבי ביקורת. לפני שנותנים ביקורת למישהו חשוב לבדוק אם הוא באמת מוכן ורוצה לקבל אותה. גם אם התשובה חיובית מצידו צריך לבדוק מה המניע שלך בסיפור. יש מקום לביקורת רק אם היא מגיעה ממקום חיובי של אהבה אמיתית, איכפתיות ורצון לתקן. נוסף לזה, חשוב מאוד לא רק התוכן של מה שאומרים אלא גם הדרך בה אומרים את הדברים. אותם התכנים בדיוק – יכולים לבוא בצורה אחת ולהביא לפיצוץ, ויכולים להגיע בדרך אחרת, ולגרום לתיקון והתקדמות.
כלל חשוב כדי שביקורת תתקבל הוא שעל כל פעם שאתה אומר משהו שלילי, צריכים לשמוע ממך עשר פעמים אמירות חיוביות. רק אז יש סיכוי שגם הביקורת שלך תתקבל.
וטיפ חשוב לסיום – הביקורת הכי טובה אינה זאת הנאמרת במילים אלא מה שאתה מה משדר בעצם ההתנהגות שלך. במקום להתמקד במה שאחרים עושים ובטעויות שלהם, נסה להעביר את הפוקוס אל עצמך. אם אתה תַרְאֶה בהתנהגות שלך דוגמא לעשייה איכותית, מדוייקת וחיובית, זו יהיה המסר הטוב ביותר לכל מי שסובב אותך, ואולי תגלה אז שהביקורת פשוט מיותרת. בהצלחה!
