כלום לא הולך לי. אני גרוע בלימודים, בקושי יש לי חברים, המשפחה שלי מעצבנת, אני לא טוב בשום דבר. אני מרגיש שאני לא שווה כלום, אפס כזה. פשוט מיותר. אוווןף!
ידידי, סליחה שאני אומר, אבל לא שכנעת אותי. ממש לא. אבל יודע מה, עזוב אותי. נראה לי שעוד מישהו חשוב במיוחד בסיפור הזה לא השתכנע. הקב"ה. איך אני יודע? כי אתה פה! חי וקיים וכותב לי את המכתב הזה. כנראה שאלוקים משום מה חושב שאתה לא מיותר, ויש לך תפקיד ושליחות פה בעולם בזה, ולכן נתן לך עוד יום של חיים. הוא מאמין בך. האם גם אתה מסוגל להאמין בזה?
אני מבין את התחושה המתסכלת שלא הולך לך, שיש דברים שקשה לך איתם. אני מתאר לעצמי שאין אדם שלא חווה לפעמים את התחושה הזו, ברמה כזו או אחרת. השאלה היא מה עושים איתה. האם מתבוססים בה, מטפחים אותה, מנפחים אותה, עד ששוקעים בתוך ים של עצבות וייאוש וטובעים. או שמרימים את הראש מעל המים וחותרים להגיע אל החוף. תיארת מצוין במה לא הולך לך. האם אתה מסוגל לשבת ולרשום לעצמך חמישה דברים בהם כן הולך לך? שאתה טוב בהם? אל תוותר לעצמך. תתעקש. אין לי ספק שיש כמה וכמה דברים כאלו. השאלה היא במה אתה בוחר להתמקד. על מה אתה בוחר לשים את הפוקוס ולהגדיל. זו כבר נמצא בידים שלך. לגמרי.
אני מאמין שגם אם תנסה להתמקד בדברים בהם נדמה לך שהכול גרוע תגלה שהתמונה לא שחורה כל כך. "המשפחה שלי מעצבנת". אוקיי. אתה יכול גם להגיד מילה טובה עליהם? הכול שלילי בהם?
בלימודים אין שום תחום שאליו אתה כן מתחבר? ומה לגבי חברים – נסה לחשוב קצת על החברים הטובים שכן יש לך, על מה שהם מוצאים בך, על מה שאתם עושים ביחד. האם יש תקופות בחיים בהן הרגשת אחרת? בזכות מה? האם אפשר להעצים משהו מאותם דברים ולשחזר אותם היום?
לסיום אוסיף עוד שני טיפים קטנים.
א. הרגשות מהסוג שאתה מתאר, לפעמים הם סתם תוצאה של מצב רוח רע. פשוט כי קמת על צד שמאל. וכמו מזג האוויר, היום הוא כך, מחר שונה לגמרי. קח את הזמן, תירגע, עשה דברים שמשמחים אותך. יכול להיות שמחר, ואולי אפילו עוד שעתיים תרגיש אחרת.
ב. אם זה ממשיך להטריד ולהעיק עליך שווה להתייעץ עם מישהו בוגר שמכיר אותך, על המצב ועל הדרך לשפר אותו. בהצלחה!
