לפעמים יש לי הרגשה שצרות נדבקות אלי כמו אל מגנט. איך שאני נחלץ מאחת, נופלת עלי השניה. בעבודה, בבית, עם הילדים, מה לא?! לא פעם עוברות לי בלב מחשבות של ייאוש ואני נופל לדיכאון. מרגיש שהכול שחור ואין טיפה של אור. איך יוצאים מזה? יש לי עוד תקווה?
שלום ידידי. לפני הכול אני רוצה להשתתף בכאבך, ולאחל מעומק הלב שהמצב ישתפר בקרוב ותזכה לסייעתא דשמיא לצאת מן המצר בכל התחומים. לגופו של עניין – אני מאמין שיש כוח לאדם לעשות מהפכים ושינויים גדולים בחיים שלו. אך גם במקום שנדמה שנתוני המציאות אינם ברי שינוי, לנקודת המבט של האדם, יש השלכות עצומות. ברצוני לחלוק איתך שמונה התבוננויות שאדם יכול לאמץ לעצמו ולהשתמש בהן ברגעי קושי וסבל. גם אם הן לא יפתרו שום בעיה, הן יעזרו להתמודד איתה ממקום אחר, חזק יותר.
הרע זמני
לזכור שגם אם עכשיו רע ואפילו רע מאוד, כמעט תמיד זהו מצב זמני וחולף. אפילו אצל איוב, בעל הייסורים האולטימטיבי של התנ"ך, הפרקים האחרונים בחייו היו רְווּיי אושר והצלחה. יש עוד שנות חיים ארוכות לפניך בעז"ה, ויהיו לך עוד הרבה הזדמנויות ואפשרויות. גם אם כרגע נראה לך שאין מוצָא ואתה נמצא במסלול התדרדרות, הניסיון מורה שעם הזמן עשויים דברים להשתנות במידה שלא האמנו.
הרוב טוב
לא לתת לרע להסתיר מעינינו את כל הטוב שיש לנו. בעצם החיים, בבריאות, בכישרונות, ביכולות שזכינו להם, בחברים והמשפחה שסובבת אותנו, ובעוד אלף ואחת דברים. יש נטייה לאדם שקורה לו דבר שלילי, לצמצם את המבט ולמקד אותו ברע, ולשכוח את כל הטוב שיש לו. כדאי להרחיב את הפוקוס ולהשיב לעצמנו את המבט השלם והמאוזן יותר.
מבט של אמונה
הקושי הגדול להתמודד עם הקשיים תלוי מאוד בהרגשה שיש מין גורל עיוור ואכזר שמתעמר בי באופן סתמי וחסר התחשבות. אך כיהודים מאמינים אנחנו יודעים שלא כך הוא. אין דבר בעולם שקורה במקרה. יש מישהו מלמעלה שמנהל את הכול. לפניו גלויים סודות נשמות וסתרי חשבונות של ההווה, העבר והעתיד, ובמבט גבוה ועליון הרבה יותר מזה של בני אדם הוא מנהיג את העולם בצורה מכוונת ומדויקת. יום אחד, כשנגיע לעולם האמת, נבין למה הכול קרה בדיוק כך ולא אחרת. ועד אז? אמונה ו…סבלנות.
הכול לטובתי
כהמשך לנקודה הקודמת – לא רק שאין שום דבר מקרי אלא שהכול מכוון בצורה הטובה ביותר לטובתי ולטובת נשמתי. כל מה שבא עלינו לא הגיע מאויב המבקש את רעתנו אלא מאת אבינו שבשמים שאוהב אותנו בלי סוף. למה אנחנו לא מרגישים את זה? מדוע לנו זה נראה רע ולא טוב? כי בעולם שלנו יש הסתר והעלם, ומן המבט החלקי והמצומצם שלנו אי אפשר לראות ולהבין את הכול.
לא לבד
אחד הדברים הראשונים שאלוקים אמר מיד אחרי שברא את האדם הוא "לא טוב היות האדם לבדו". ואם הוא ברא מסביבנו כל כך הרבה אנשים, בני משפחה וחברים, סימן שחשוב לנו להיות לצידם ושנהיה קשורים אליהם. הכלל הזה נכון תמיד, ועוד יותר – ברגעים קשים. "דאגה בלב איש ישיחנה", אמר החכם באדם. דבר ראשון – לְדַבֵּר עם מישהו. לא לסחוב את המשא הכבד לבד. לא בושה לשתף ולהתייעץ (ואם צריך – גם ללכת למישהו מקצועי). בושה להתבייש ולהתנתק, ולהרשות לעצמך לשקוע ולסבול בגלל שאתה נשאר לבד. הרבה פעמים מישהו מבחוץ יכול לראות דברים שאנחנו השקועים בצרה, לא מצליחים לראות, והמבט האובייקטיבי והעצות שלו עשויים להאיר לנו כיוונים חדשים.
תפילה
לפנות אל ה', לדבר אליו, לבכות, לספר הכול, להשתחרר. להרגיש כמו ילד קטן שמתכרבל בוכה בידיים של אבא, ומבקש ממנו שיעזור לו. לא יאומן כמה זה משחרר ונותן כוח.
לְהִשְתַּמֵחַ
הצדיק ר' אהרון מקרלין היה אומר שהשמחה אינה מצווה אך היא יכולה להביא את האדם לכל המצוות, ולעומתה העצבות אינה עבירה, אך היא גרועה מכל העבירות. לכן כלל גדול הוא לא לשקוע בעצבות וליפול בדיכאון. להתאמץ לעשות דברים שֶיְשַמְחוּ אותך. לנגן, לצאת לטיול, לדפדף באלבום תמונות מגיל שנתיים, להשתובב, ללכת לחברים, לשיר בקול במקלחת, לרקוד, לאכול שוקולד, לשמוע מוסיקה. נשמע לך מלאכותי? אז מה. המלאכותיות הראשונית הופכת לטבעית, ויש כוח גדול במעשים חיצוניים להשפיע על ההרגשה הפנימית שלנו. בהצלחה!
