אין אדם שלא אוהב לקבל מתנות.
כמה נעים לקבל פתאום מתנה מחבר אוהב, בין אם זה ביום הולדת או בתאריך מיוחד, ובין אם זה בסתם יום של חול.
כל אחד גם רוצה להתקדם, להתפתח ולהשתפר, הן מבחינה שכלית והן מבחינת בניין האישיות. החתירה המתמדת אל השלמות היא כח מניע חשוב ביותר בחיי האדם.
לכן, אם נשאל מהי המתנה הטובה ביותר שאפשר לתת לבן אדם, ללא ספק התשובה תהיה – עזרה להיות טוב יותר, לשפר את אישיותו, לעזור לו לעשות עוד צעד בדרך הארוכה אל השלמות. הרי כולנו יודעים שאין אדם מושלם. לכל אחד יש חולשות, פגמים, חסרונות ומידות שעוד צריכות תיקון.
אך מה לעשות שלפעמים את מה שכולם רואים על האדם, רק הוא בעצמו לא רואה. ולפעמים הערה (הארה!) קטנה, הפניית תשומת הלב לבעיה מסוימת – יכולה להיות הפתח לעליה על דרך חדשה, והצעד הראשון והחשוב בדרך לתיקון הבעיה.
אך ראו זה פלא, ברגע שאדם שומע ממישהו איזושהי הערה ביקורתית על התנהגותו, התגובה שבדרך כלל נשמע היא: “ואתה בסדר? תראה איך אתה מתנהג… אתה האחרון שיכול להעיר לי…” (וכאן בא פירוט של כל מיני דברים שליליים שעשה המעיר, לפעמים למרות שאין להם שום קשר לנושא המדובר).
אנשים שונאים לקבל ביקורת. עובדה!
יש לכך לפחות 2 סיבות עיקריות:
1) כבוד ותחרות. לכל אחד חשוב שהסובבים אותו יכבדו ויעריכו אותו. ביקורת המצביעה על חולשותיו וחסרונותיו הופכת את המפגש בינו לבין המבקר לתחרותי, ולכן שכיחה מאוד תגובה כמו הנזכרת לעיל.
מה שעוד מקשה על היכולת לקבל ביקורת היא העובדה שבדרך כלל היא נאמרת מתוך כעס וכתגובה מיידית לדבר שהרגיז את המבקר, והשומע מרגיש שהדברים לא נאמרים מתוך אהבה אליו ורצון לשפרו, אלא לעיתים כפריקה של כעסו ולחציו של המבקר.
2) שינוי הרגלים. קבלת ביקורת מחייבת לשנות הרגלים, לשנות משהו מהאישיות. אין ספק שזה קשה וכרוך במאבק הדורש גבורה ועקשנות (עיין ערך הקושי בהפסקת עישון, למרות שלכל אחד ברור עד כמה העישון הרסני מבחינה בריאותית).
אך דבר אחד כדאי לזכור. היכולת לקבל ביקורת היא כלי אדיר בידו של אדם השואף אל השלמות. התורה כה מחשיבה אותה עד שמנתה את נתינת הביקורת כמצווה מיוחדת: “הוכח תוכיח את עמיתך” (ויקרא יט, יז), ואחד העקרונות החשובים שעל האדם הרוצה לבנות את אישיותו על-פי התורה לסגל לעצמו הוא (אבות פ”ו): “אוהב את התוכחות” ( ושים לב! הכוונה היא לקבל, לא לתת לאחרים…).
כל זה נוגע גם לשאלה איך אתה בוחר את החברים שלך.
כל אחד בוחר לו לחבר מישהו שהוא יכול לסמוך עליו, שמבין אותו, שנעים לו להיות בחברתו.
אך יש לחבר עוד תפקיד אחד חשוב: לעזור לך (ואתה לו) להיות טוב יותר (מסילת ישרים, פרק כ”ד). אם הוא אוהב אותך באמת הוא ידע גם להעיר, לתת ביקורת, להפנות את המבט לכל מיני ליקויים וחסרונות בך, שפשוט אינך שם לב אליהם. לא בגלל שהוא שונא אותך ורוצה ללעוג לך. להפך! דוקא בגלל שהוא כל כך אוהב אותך.
בן אדם רציני ידע להקשיב, להיות פתוח, לכל הערה וביקורת, גם אם היא באה מאדם שהוא לא כ”כ מחבב (…), ואפילו אם אותו אדם מלא בחסרונות הרבה יותר גדולים. זה לא משנה!!! חבל להפסיד כלי אדיר כזה בגלל סיבות של קנאה ותחרות. נכון שלקבל מחמאה זה נעים יותר, אך יש לזכור שמחמאה עלולה רק לנפח את האגו, ולא לתרום דבר. רק לביקורת יש סיכוי לקדם אותך, לשפר אותך, לעשות אותך בן אדם טוב יותר. צריך לשמוח לקבל מחמאה, ולשמוח פי כמה לקבל ביקורת.
אז בפעם הבאה כשאתה שומע איזו הערה ביקורתית, לפני שאתה יורה בחזרה… תחשוב שניה… הרווח יהיה כולו שלך.
