אין כמעט אחד שזה לא קורה לו. יש תקופות בהן הצעה רודפת הצעה, את מוצפת בפניות מכיוונים שאפילו לא העלית בדעתך, והקושי הגדול הוא רק להחליט על מה ללכת קודם. ויש זמנים בהם הכול יבש. פשוט כלום. את מסתכלת בסלולארי הדומם בשקיקה, וכשכבר יש סוף סוף איזו שיחה זו בדיוק הדודה שולה שרוצה להזמין לבר-מצוה של הבן שלה, ובדרך אגב לא מצליחה להתאפק מלשאול האם ‘משהו מעניין מתבשל’ ורק זורה מלח על פצעייך.
אז מה לעשות? קודם כל להירגע. לדעת שזה בדרך כלל זמני, ולא פעם אחרי תקופות כאלו את דווקא מוצפת בהצעות. שנית, זו הזדמנות להעצים את שאר מוקדי החיים – הלימודים, העבודה, המשפחה, התחביבים, עבודת ה’. בשום אופן לא ליפול למצב שבו החיים שלי סובבים סביב ‘ציר הדייטים’ והרגשת האושר והמשמעות שלי תלויה בהם. אולי זו גם הזמנה לנסות ערוצי היכרות נוספים שנמנעתי מהם עד היום באמתלאות שונות (דרך האינטרנט, שדכנים, מפגשי פו”פ וכדו’). כדאי גם לעשות חושבים על כל תהליך החיפוש, על מה מפריע לי ועוצר אותי (להתייעץ עם מומחה לעניין?) ואולי אף להקדיש מחשבה נוספת להצעות שנפסלו בעבר או לחידוש קשרים שנפלו. אפשר לנצל את הזמן לנסות לשדך חברים וחברות, ו”המתפלל על חבירו הוא נענה תחילה”. ואחרי ככלות הכול – לשאת עיניים לשמים ולומר מכל הלב: “אבאל’ה, אני מקבלת באהבה את המצב הנתון, יודעת שגם אם אני לא מבינה למה, כנראה זה לטובתי, אבל בכל זאת, תעשה טובה, אם אפשר שיהיה קצר…”.
