זה קרה לך כמעט מבלי שהרגשת. התחתנת עם אישה אחת, קיבלת את כל המשפחה שלה על הדרך. עסקת חבילה. אלא שיש הבדל קטן. אותה אתה מכיר כבר כמה חודשים. ביליתם מאות שעות ביחד, שחנ"שתם עד השעות הקטנות ואף תרמתם סכומים הגונים לחברות הסלולאר. המשפחה שלה זה כבר סיפור אחר לגמרי. אומנם שמעת עליהם כל מיני דברים ממנה, אבל עדיין הם כמו זרים לך.
אחת המשימות המוטלות לפתחו של זוג צעיר היא לבנות קשר לא רק בינם לבין עצמם, אלא גם עם שתי המשפחות החדשות שהם נכנסים אליהן – שלו ושלה. ברגע שאתה נושא אותה לאישה, המשפחה שלה הופכת להיות גם המשפחה שלך, ולהפך. "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו", קובעת התורה, "ודבק באשתו והיו לבשר אחד (בראשית ב,כד). בנישואיןאתם הופכים לאישיות אחת, על כל המשתמע מכך.
כדי שהחיבור החדש יצליח, נדרשת ממך תשומת לב והשקעה. להיות מוכן נפשית להיפתח, ליצור קשר, להתעניין, לבקר, להשתתף באירועים משפחתיים, להרגיש שמדובר מעכשיו בחלק בלתי נפרד מהמשפחה הרחבה שלך.
כל הנ"ל אמוּר לגבי אחים ודודנים, כל שכן כשמדובר בהורים שלה. החובה לכבד אותם מעוגנת בהלכה, וגם אם אין הכוונה ליחס זהה להורים שלך, עדיין נדרש לחלוק להם יחס מיוחד של כבוד.
לכן, עשה טובה לעצמך. שכח מכל הבדיחות ששמעת עד היום על החמות הנוראית. האישה הזאת ובעלה העניקו לך את המתנה הגדולה ביותר שאפשר לתת לבן אדם – את אשתך. לא מגיע להם יחס מיוחד על זה?
