אם רק היית יודעת איזה חשבון טלפון ענק קיבלתי בחודש האחרון (שלא לדבר על בני המשפחה והידידים שמתלוננים שכל הזמן תפוס אצלנו…),
אם רק היית יודעת כמה שעות בשבוע אני משקיעה בבירורים, הצעות ושיחות יעוץ תוך כדי,
אם רק היית יודעת כמה בחורות ויותר מזה בחורים "מורחים" אותי, ומתמהמהים עם תשובות, וכמעט נותנים לי את ההרגשה שהם אלו שעושים לי טובה,
אם רק היית יודעת כמה מהאנשים שהשקעתי כל כך הרבה כדי להציע להם משהו שיהיה להם טוב איתו לא טורחים אפילו להרים טלפון קטן לעדכן שהקשר לא הלך, וגם להסביר למה כדי שאוכל לכוון יותר לפעם הבאה,
אם רק היית יודעת שעל כל זוג שאני מצליחה להביא אל מתחת לחופה יש עשרות הצעות נפל שלא הולכות,
אם לפני שהיית מתלוננת למה כבר כמה שבועות לא התקשרתי אלייך עם אף הצעה, היה לך שמץ של מושג שרק בחודש האחרון הצעתי אותך לחמישה בחורים אבל אחד היה תפוס, אצל השני הטלפון כל הזמן תפוס, השלישי השיב בשלילה, והרביעי והחמישי עדיין 'חושבים על זה…'.
שלא לדבר על זה ששדכנות הוא בכלל לא המקצוע שלי. זה רק תחביב, שחוץ ממנו אני גם צריכה ללכת ללימודים ולעבודה, לטפל בילדים, לבשל ולנקות את הבית. גם לא אמרתי מילה על הטעם המר מהזוג האחרון שהפיק חתונת ענק יוקרתית אך לא זכר לתת אפילו משהו קטנטן למי שבזכותה הגיעו לערב הזה…
למה בכל זאת אני ממשיכה, את שואלת? עזבי אותך משליש גן עדן. אני לא יודעת מה הולך בעולם הבא. אבל מספיק לי להסתכל בעיניים העצובות של כל מיני רווקים ורווקות בעולם הזה, כדי לנשוך שיניים ולהבטיח לעצמי שלמרות הכול אמשיך לנסות גם מחר.
