מתי קשה יותר לבחור, כשיש מעט אופציות או כשיש הרבה? מחקר שנערך בכמה מרכזי קניות בארה"ב חשף תופעה מעניינת. במרכזו של סוּפֶּר-מרקט גדול העמידו דוכן מיוחד למימכר רִיבּוֹת ופרשו עליו שישה סוגים שונים של ריבות. קונים רבים נעצרו ליד הדוכן, לבחון, לקחת דגימה לטעימה, וחלקם אף בחרו לרכוש אחת מן הריבות.
בשלב השני שמו בדוכן מבחר גדול עוד יותר. עשרים(!) סוגים שונים של ריבות. עם כזה שפע של היצע אין ספק שכל אחד יוכל למצוא לו ריבה כלבבו, לא? אלא שמשום מה הפעם אחוזי המכירות ירדו באופן דראסטי.
התברר שכאשר מגוון האופציות גדול יותר הבחירה נעשית קשה ומבלבלת יותר ומונעת מאנשים מלמצוא את הריבה שיאהבו. הסבר אפשרי נוסף לתופעה הוא שכל בחירה בדבר מסויים משמעותה ויתור על משהו אחר. אם בחרתי ללכת עם חברה למפגש קבוצתי תוסס זה אומר שויתרתי על ערב שקט ורגוע בבית. אם בחרתי להוציא את הכסף על סלון חדש זה אומר שויתרתי על חופשה משפחתית בצפון. המשאבים שלנו אינם בלתי מוגבלים ולא פעם בחירה בכיוון מסויים מונעת ממני ללכת בכיוון האחר. לפעמים הקושי שלנו לבחור הוא בעצם הקושי בלוותר, בלהיות מוכנים לשלם את המחיר על הבחירה שלנו, הנובע מויתור על הרווחים שבצד האחר.
מה הקשר בין כל זה לעולם ההיכרויות? האם מי שיש לו שפע הצעות יימצא מהר יותר את בת-זוגו או שאולי להפך? האם מי שמצוי בחברה מעורבת ופוגש לעיתים מזומנות שפע רווקים ורווקות יצליח להגיע מהר יותר אל מתחת החופה? האם החשש שמקנן בלב להתחתן לא נובע לפעמים מן הקושי לוותר על היתרונות של מצב הרווקות? (חופש, ניידות, חוסר מחוייבות ועוד). השיקולים הללו בדרך כלל אינם מזדקרים ברובד המודע, אך הם רוחשים מתחת לפני השטח ומשפיעים מאוד על ההחלטות שלנו.
