שאלה: הכרנו לפני כמעט שלושה חודשים והקשר בינינו מתקדם יפה. התגברנו יחד על כמה מכשולים בדרך, אנחנו רואים את היתרונות (והחסרונות) האחד של השני, וטוב לנו ביחד. אנחנו לא מרגישים עדיין בשלים להחליט על חתונה אבל מצד שני לא רוצים להימרח סתם. ההורים כבר 'רומזים' לנו שנסגור כבר עניין ונתארס אבל קשה לנו לעשות את הצעד הזה כרגע. כמה זמן צריך לצאת כדי להחליט? האם הזמן שיצאנו עד עכשיו הוא יותר מידי או פחות מידי?
תשובה: שאלתם כמה זמן צריך לצאת. התשובה היא כמה שצריך. אין הלכה בשולחן ערוך שאומרת שמותר לצאת חמש פגישות או חמש מאות. מכל מקום צריך להיזהר משני הקצוות. מצד אחד, אין להיחפז כשמדובר בהחלטה כל כך משמעותית ובעלת השלכות לטווח רחוק. מצד שני גם לא צריך להימרח. הפגישות אינן מטרה לכשעצמן וצריך להיזהר לא 'להתאהב' בהן יותר מידי. הן אמורות לברר האם זהו המיועד שלנו ולהוביל בסופו של דבר אל מתחת החופה, ואם זה לא חותר לכיוון הזה (גם אם לאט), אז באמת חבל על הזמן, של שני הצדדים.
מה בכל זאת מונע אנשים מ'ללכת עד הסוף' בעניין?
לפעמים זה נגרר כי לא מצליחים להחליט או שפשוט מפחדים לעשות את הצעד הזה. במקרה כזה חבל לבזבז זמן. לכו להתייעץ עם אדם מתאים או עם יועץ זוגי שיעזור להתגבר על הקושי ולפרוץ את המחסומים.
לפעמים זה נגרר כי יש ציפיות מוטעות ממה שאמורים להפיק מהפגישות. האם התאהבות סוחפת, הרגשת שלימות ומרגוע והתאמה טוטאלית למודל שבדימיון שלי הן תנאי לקבלת החלטה? לאו דווקא. נדרש כאן בירור יסודי (ואולי כדאי לא לעשות אותו לבד) לאן בדיוק אמורות הפגישות להוביל אותי, מה יש לְצַפּוֹת מהן, ומה צריך להיות המשך הדרך שיקרה בעז"ה רק אחרי האירוסין.
