לא משנה כמה שעות צ’וטטתם בפייסבוק וכמה שחנ”שים רצו ביניכם בטלפון. ייתכן שהכימיה הוירטואלית היתה באמת מדהימה. עד שלא נפגשתם לפחות פעם אחת פנים אל פנים, הכול מוטל בספק. המציאות מלמדת על יותר מידי מקרים של זוגות שהרשו לעצמם להפליג זה עם זו בשיחות והתקשרויות נפשיות לפני שנפגשו אפילו פעם אחת. הם קיבלו רושם מצוין על בן/ת שיחם, וכמעט כבר היו בטוחים שזה זה. אך כנראה יש משהו במפגש פנים אל פנים שבו הכללים שונים. ייתכן שזה קשור למראה החיצוני, אבל אין ספק שטמון בזה יותר מכך. “טוב מראה עיניים מהלך נפש” (קהלת ו,ט) אמר החכם באדם. המפגש הבלתי אמצעי מביא את הקשר לרמה כזו של בירור שלעולם אי אפשר להשיג דרך אמצעים אחרים.
אחת הנגזרות של העיקרון הזה היא ששיחת הטלפון הראשונה ביניכם אמורה להיות קצרה. עיקר מטרתה היא לשבור את הקרח ביניכם בצורה נחמדה ולקבוע את הפגישה. נכון, זה מרגיש קצת לא נוח, אבל זה הכי הגיוני. אין טעם בהשתפכויות והיפתחות שרק יגרמו לרף הציפיות שלכם להאמיר, וההתנפצות על סלעי המציאות בחמש הדקות הראשונות של הפגישה תהיה כואבת יותר. מי שיצא לו להתחיל את ההיכרות באמצעים וירטואלים ורואה שיש על מה לדבר, צריך “לחתור למגע” ולארגן פגישה כמה שיותר מהר, כדי לעבור מעולם הדמיונות לעולם האמיתי. אחרי שהמפגש פנים אל פנים עובר בהצלחה והכימיה מתגלית גם שם, אפשר לתת יותר מקום גם לאמצעים האחרים. עכשיו הכול מציאותי יותר.
