שאלה: במשך ארבעת החודשים האחרונים יצאתי באופן אינטנסיבי עם בחורה. הקשר ידע עליות ומורדות, והיו רגעים שאפילו דיברנו על חתונה. בסופו של דבר החלטנו להיפרד. לא היה קל לעשות את הצעד הזה, אך אני שלם איתו לגמרי. העניין הוא שקשה לי להמשיך הלאה. הקשר הזה שאב ממני המון כוחות נפש וזמן, נפתחתי אליה ונוצר בינינו משהו. אני לא מסוגל אפילו לחשוב עכשיו על דייט ראשון, להתחיל מאפס עם מישהי זרה. קשה לי גם להשתחרר מהתחושה שארבעה חודשים מחיי ירדו לטימיון…
תשובה: נתחיל מהסוף. ברור שהחודשים בהם הייתם בקשר לא 'ירדו לטימיון'. ציר השידוכים אינו היחיד בחיינו, ואפילו לא המרכזי שבהם. הרשה לי לנחש שלצד הפגישות המשכת בלימודים, עבודה, תפילה ועבודת ה', יחסי חברה ומשפחה וכו', שההתקדמות בהם ממשיכה בלי הרף ולא נעצרת על עומדה בכל פעם שאנחנו בקשר זוגי. גם בהיבט של השידוכים, אין לי ספק שֶמַה שעברת קירב אותך אל המטרה. כל מפגש אנושי שהקב"ה מזמן לנו אמור ללמד אותנו דברים על עצמנו ועל החיים. זה נכון אפילו ביחס למפגש קצר וחד פעמי, וכל שכן לגבי קשר עמוק.
מה הלאה? ייתכן שאתה צריך זמן מה כדי 'להתאפס', להתפנות נפשית, ולחדש בתוכך את הרצון למצוא את זיווגך באמת. אך לאחר מכן תצטרך לנשום עמוק, לעטות חיוך רחב על השפתיים ולעשות את הצעד הבא לעבר המטרה ה'מקודשת'. היזהר מ'מלכודת הפגישות הראשונות' שאחרי קשר עמוק שהסתיים. גם אם תיפגש עכשיו עם הבחורה הכי מדהימה בעולם, הפגישות מוּעֲדוֹת לכישלון בגלל שבהכרח יחווירו לעומת הזכרונות העוצמתיים מהקשר האחרון הממושך. אל תיתן לזה לרפות את ידיך. המשך הלאה בסבלנות וחתור לקשר עמוק יותר.
איני יודע מה אתה מרגיש כעת כלפי אותה בחורה שנפרדת ממנה, אך אני מאמין שיום אחד כשתעמוד תחת החופה עם בחירת ליבך עוד תגיד לה תודה…
נ.ב כשקצת תירגע ממה שהיה, אולי גם יעלה לך איזה רעיון מתאים בשבילה?
