סיפר רבי אלימלך מליז’נסק “כשהפלגתי ללכת בעובי היער, ראיתי אדם המקים לעצמו בקתה. בכל עץ שהיה בו בליטה, לא ניסה ליישרו ולהחליקו, אלא נקב חור בזולתו למול הבליטה, וכך חיבר את העצים אחד לאחד”.
אחת הטעויות הקלאסיות היא להתחתן מתוך מגמה לשנות את השני. אם את לא מסדרת איתו היום ובונה על זה שְתְּשַנִי אותו אחרי החתונה, חבל לך על הזמן. אנשים מבוגרים ממעטים להשתנות, ואם כבר אז לְרַעה… נכון שעשויים להתקדם במהלך החיים, אבל זה עשוי לבוא רק מתוך קבלה, תמיכה וחיזוק הכוחות החיוביים. לאהוב באמת פירושו להתאים את עצמך לזולתך, ולא על ידי קיצוץ בליטותיו. עליך לקדוח בעצמך חור כדי לקלוט ולשבץ אותו בתוכך.
לחור הזה יש משמעות כפולה.
ברובד החיצון, הוא זה שמאפשר לכם להתחבר יחד. אחרת הייתם פשוט נתקעים זה בזו.
במבט פנימי יותר – הוא עושה את החיבור ביניכם עמוק ועוצמתי. לא סתם משהו חיצוני קושר ביניכם. אתם ממש מאוחדים.
במבט של אמונה מתגלה רובד שלישי. לעובדה שה’ זימן לך דווקא בן/ת זוג עם ה’בליטות’ המסוימות הללו (חסרונות, תכונות שקשה לך איתם) יש משמעות מיוחדת לגביך. לעיתים דבר מסוים אצלו נועד לחפות/להשלים/לאזן משהו שקיים אצלך. לפני הנישואים פעמים רבות לא רואים את זה או לא מבינים למה זה נכון. מתחתנים, כביכול, מסיבות אחרות לגמרי, ורק עם השנים וההתבוננות ה’ פוקח את העיניים להבחין בזה.
