שאלה: אני ממש מתרגש. לא בכל יום נופלת בחלקי הזכות לשוחח עם גברת כזו חשובה. שלום לך גברת בת-קול. סליחה שאני שואל, אבל האם את אמיתית?
תשובה: בוודאי שאני אמיתית.כך הרי כתוב במפורש בגמרא: ארבעים יום קודם יצירת הוולד יוצאת בת קול ומכריזה בת פלוני לפלוני (סוטה ב,א. סנהדרין כב,א).
ש: לא נעים לי לומר אבל מה הטעם שאת יוצאת ומכריזה אם אף אחד לא שומע אותך? אם לא יודעים מה בדיוק את אומרת, מה איכפת לנו אם את יוצאת או לא?
ת: גם אם לא שומעים אותי, העובדה שאני קיימת אומרת לכולם שקשר בין גבר לאישה זה משהו שרק נגמר בארץ, אבל הוא מתחיל בשמים. הוא קשור לסודות של חיבורי נשמות, ויש בו עומקים אין סופיים. בני זוג שישקיעו בטיפוח הקשר והזוגיות שלהם, יכולים להגיע עם השנים למקומות שלא דימיינו אפילו, והקב”ה משגיח ומשרה שכינתו על הקשר בכל שלב.
ש: גם אם זה כך, מה איכפת היה שגם ישמעו אותך? את יודעת כמה בלגן זה היה חוסך? כמה פגישות סרק, כאבי לב, תקוות שווא ואכזבות, היו הופכים למיותרים, עם כל אחד אוטומטית עם היוולדו, כמו שהיה יודע מי הוריו, היה מגלה מיד מי בת זוגו, והם רק צריכים לסגור עניינים ביניהם. וואו, זה נשמע לי ממש מדהים…
ת: כנראה הקב”ה חשב אחרת. כל הדרך ה’מיותרת’ הזו היא חיונית מאוד. אין באמת ‘פגישות סרק’. כל עוד האדם פועל בצורה נכונה ולא מכשיל את עצמו (וגם דברים כאלו קורים…), כל אדם שהוא נפגש בו, כל שלב בתהליך הזו, נצרך כדי להגיע אל היעד. כמו הריון. כל יום שחולף אינו מיותר. משהו קורה בו. ייצור חדש מתרקם לו בפנים. אם ייצא חלילה לפני הזמן הוא עלול להיות פגוע. גם כאן כל דרגה בסולם חשובה ומקרבת אל היעד. אם עושים את הדרך הזו בצורה מושכלת, זוכים לכוון לְמַה שהוכרז עוד ארבעים יום לפני שנולדתם.
