סייג לחכמה

לא טוב לשמור דברים בבטן. כשמשהו מסעיר ומטלטל עובר עלינו, הדבר הטבעי ביותר הוא לחלוק אותו עם אדם קרוב. לפעמים גם יש צורך להתייעץ עם בעל ניסיון מבין עניין כדי לשמוע נקודת מבט שונה ואובייקטיבית על מה שעובר עלי.

כל זה נכון גם בתחום ההיכרויות, אך תוך הסתייגות חשובה. הנטיה לשתף בחוויות דייטים מובנת מאוד. אם חזרת מפגישה בְּאוֹרוֹת ובראש כבר מתחילים לרוץ לך שמות של סלוני כלות, או שיצאת מבואסת לגמרי כשהלב שבור בגלל קשר טוב שירד לטימיון, קשה להתבשל עם זה לבד. להיכנס הביתה בפנים חתומות מבלי לומר מילה ולשחק אותה ‘עסקים כרגיל’ זה קשה מאוד. אך כאן צריך לבחון היטב את מי משתפים, איזה מידע אנחנו חושפים בפניו ומה יהיו ההשלכות של העניין. האם כאשר את שופכת קיתונות של בוז על הבחור שהרגע סיימת פגישה איתו, באוזני שותפתך לדירה, את לוקחת בחשבון שייתכן שבעוד שבועיים היא תצא איתו, ואת פשוט הורסת לה מראש את הסיכוי? האם את לא ממהרת לשתף בתקוות ובחלומות ורודים ש”הפעם זה זה”, כשייתכן שמחר בבוקר הוא יתקשר ויאמר “זה לא את, זה אני. את בחורה מאוד נחמדה, אבל…” ואת תצאי מפודחת לגמרי? האם נכון לשתף אנשים קרובים בכל החסרונות שלו שבגללם את מתלבטת אם להמשיך בכלל, ובעוד חודש תודיעו על אירוסין אך הם יהיו תקועים עם המידע שנחשף עד מאה ועשרים?

חז”ל כבר אמרו שהברכה שורה בדבר הסמוי מן העין. זה לא צריך למנוע אותנו להתייעץ עם האדם המתאים כשצריך, אבל יש מקומות שמוטב להם להישאר נסתרים עד הרגע המתאים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *