“אבא ואמא, שבו רגע…רציתי לספר לכם משהו… לפני כמה חודשים הכרתי מישהי מקסימה, ואתמול החלטנו ש…אנחנו מתארסים. מזל טוב!!!”. מוכר לכם? מזדהים עם השיטה? אם אתם צעירים בשנות העשרים לחייכם יש סיכוי שכן. אם אתם ההורים של אותם צעירים, מסתבר שהיא מעצבנת ומכעיסה אתכם מאוד. יש ששומרים את כל תהליך ההיכרות לעצמם ובאים להודיע להורים רק אחרי ההחלטה, כשהעסק כבר סגור. לא נִכָּנֵס כרגע לשיקולים (שאולי מוצדקים, לפעמים) שגורמים לעשות צעד כזה, אבל אם אין סיבה מאוד טובה להתנהג כך, יש יתרון גדול לצד השני – לספר, להתיעץ ואפילו להביא הביתה את בן/ת בשלב שעוד לא החלטתם אבל יש קשר רציני וכיוון חיובי. למה? ראשית כל, פשוט לא הוגן ‘להנחית’ עליהם בשורה משמעותית כל-כך, בלי שום הכנה והזדמנות לעכל את מה שקרה. שנית, אין בעולם עוד מי שאוהב ומכיר אותנו ורוצה בטובתנו כמו ההורים שלנו. הם גם מבוגרים בכמה שנים ויש להם ניסיון חיים ומבט אובייקטיבי שעשוי להיות משמעותי מאוד במצב כזה. מפגש כזה ייתן לנו חוות דעת נוספת על בן הזוג ועל הקשר שלנו, לפקוח עיניים לדברים שאולי אנחנו לא רואים, וגם לתת חיזוק ותמיכה הנצרכים בעת הצורך. מובן שכל זה מותנה בכך שההורים מביני עניין ושומרי סוד ולא יפיצו את ההתרחשות תוך שתי דקות לכל העולם ואשתו בשלב שהדברים עדיין לא סגורים. מפגש כזה גם מאפשר לכל צד להכיר את הורי/משפחת בן זוגו ולראות בעיניים שלו את הבית שאולי לא רחוק היום ויהפוך להיות גם הבית שלו.
