המבטים האלה, הלחשושים מאחורי הגב "בחורה כל כך מוצלחת, איך היא עדיין לבד"?, "בטח בררנית", "עסוקה כל כך בעבודה ואין לה זמן לדברים אחרים", "מחפשת את זה שעוד לא נולד", "לא מבינה שבחיים צריך להתפשר", "רק תפילות!" אז אולי הגיע הזמן להגיד כמה דברים: אנחנו לא נהנות מהמצב שלנו. הרווקות זה לא מה שרצינו, זה מצב שנכפה עלינו והיינו בשמחה עוברות לשלב הבא. גם אנחנו חולמות על חתונה, בעל, ילדים ומשפחה. גם אנחנו רוצות שההורים שלנו ירוו כבר נחת מאיתנו, ישמחו בשמחתנו ויזכו להיות סבא וסבתא לילדינו. העבודה כרגע היא חיינו, כי אין לנו משהו אחר להשקיע בו ככה. כי שם אנחנו מקבלות פרגון והערכה בלי שום קשר לסטטוס שלנו.
אנחנו יוצאות לדייטים (גם כשאנחנו לא מספרות על כך), מנסות, נותנות צ'אנס, מבטלות את עצמנו ומוכנות להשתנות ולהתגמש במיליון דברים. מפתחות קשרים ואז מקבלות את הדחייה. עוד בחור שלא יודע מה הוא רוצה/ לא רואה בזה עתיד/ לא מבין לאן זה מתקדם/לא מרגיש ועוד מיליון תירוצים ומשפטים לא ברורים. אנחנו פוקדות קברי צדיקים, קבר רחל, הכותל, הולכות לרבנים ומקובלים, אומרות פרקי שירה, שיר השירים, שחרית, מנחה, פרקי שירה ועוד דברים שאתם לא יודעים אפילו איפה הם בסידור… הקשר שלנו עם הקב"ה קרוב ומכאיב.
מידי ערב, בלילה, לבד במיטה, אנחנו עושות חשבון נפש. לא פעם בשנה, כל יום, כל שעה, איפה אנחנו לא בסדר, מה עוד אפשר לעשות ואיזה דברים אנחנו צריכות לעבוד עליהם כדי שהקשר הבא יצליח. מה עם חשבון הנפש שלכם? מתי שאלתם את עצמכם בפעם האחרונה מה עשיתם כדי לעזור לרווק שנמצא מתחת לאף שלכם? התעניינו בו או שפטנו אותו? ניסינו לחשוב על מישהו שיכול להתאים לו? התפללנו עליו? מתי בפעם האחרונה התקשרת לשאול לשלומה של החברה הרווקה, כמו פעם כשהייתן חברות בימי האולפנה ולא כדי להזמין אותה לברית/ בר המצווה של בנך? מה עשית כדי לתת לה את התחושה שהיא לא לבד ושגם אם מאגר הבחורים אותו את מכירה כבר נשוי, את מנסה בכל דרך להכיר לה בחורים שהם לא מהמעגל הקרוב, אך בהחלט יכולים להיות חתנים פוטנציאלים?
עייפנו מהצעות, מדייטים הזויים ומבחורים חסרי רגישות. עייפנו מהמבטים של הסביבה, מהניסיון להראות לכם שהכול בסדר ושאנחנו מאושרות למרות הכול. עייפנו מהדרך הארוכה, המעייפת כל כך והסוחטת את נפשנו. אבל לא התייאשנו, בסוף זה יגיע. כי גם לנו מגיע להיות מאושרות…
ולבחורים שיוצאים, יוצאים, יוצאים ומשום מה לא מוצאים, לא יודעת אם מישהו כבר גילה לכם את הסוד, אבל סינדרלות, יש רק באגדות…
ישועות ונחמות הלוואי בקרוב…
