אין כמעט אחד שלא יצא לו להפגש עם ספר ה"כוזרי". הספר, שנכתב על ידי אחד מגדולי הראשונים, רבי יהודה הלוי,צוין לשבח על ידי רבים מחכמי ישראל, ביניהם הגר"א שאמר עליו שהוא "קדוש וטהור ועיקרי אמונת ישראל ותורה תלויים בו", ונחשב לאחד היסודיים בספרי מחשבת ישראל.
דווקא מסיבה זו אנו כל כך מתפלאים לראות בתחילתו של הספר סיפור על מלך כוזר שחולם חלום בו נגלה אליו מלאך ואומר לו "כוונתך רצויה בעיני האלוה, אבל מעשך אינו רצוי". בעקבות זאת המלך מתחיל בברור אמוני ובמהלכו הוא נפגש עם פילוסוף, נוצרי, מוסלמי ועם החבר היהודי ומנסה באמצעותם לברר מהי דת האמת.
מה פשר הדבר?
ממתי בן אדם רציני מנהל את חייו על פי חלומות ודמיונות?
לא היה עדיף לרבי יהודה הלוי לפתוח את ספרו במשהו יותר רציני ומשכנע? הוא לא יודע ש"החלומות שוא ידברון"? וגם אם נניח שמלך כוזר באמת חלם חלום על מלאך, מה זה נוגע אלי, אני לא חלמתי שום חלום, ולא דיבר אלי שום מלאך ?!
בשורות הבאות ננסה לחשוף את מה שהצפין רבינו יהודה הלוי, אומן השירה והביטוי, בהקדמה לספרו, ואולי אף לזה הוא רומז בסוף הקדמתו במילים "והמשכילים יבינו"…
שתי דרכים ראשיות נפתחות בפני האדם בדרכו אל האלוקים.
האחת, על ידי התבוננות במעשי ה' בבריאה, כדברי הרמב"ם :"בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים, ויראה מהן חכמתו שאין לה ערך ולא קץ, מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאווה תאוה גדולה לידע את השם הגדול" (הל' יסודי התורה ב,ב).
אולם ישנה דרך שניה, נעלה ונשגבה מהראשונה, כשהראשונה היא רק הכשר לה, ובה האדם מגלה את האלוקים דרך עצמו, דרך הנקודה האלוקית שקיימת בתוכו, כדברי ר' יהודה הלוי באחד משיריו – "דע נפשך מה היא, ובקש לבורא". זוהי דרכו של מלך כוזר.
המלך…
מלך כוזר הוא אדם שיש לו הכל. כסף, כבוד, יכולת. מנעמי העולם כולם פרושים בפניו. כל מה שבן אדם יכול לבקש נמצא בידו. אדם כזה, לכאורה, אמור להיות המאושר באדם וחלומותיו נפלאים ורוויים בשמחה. אך אף על פי כן עדיין משהו חסר לו. משהו מטריד את מחשבתו ולא נותן לו מנוח.
והמלך חולם חלום…
במשך היום האדם עסוק, הוא טרוד בפרנסתו ובהתמודדות עם סביבתו, וכל הרעש וההמולה שמקיפים אותו לא מאפשרים לו לעצור לרגע אחד ולהתבונן פנימה, להקשיב לעצמו, לקול הפנימי שקורא אליו מתוככי נשמתו.
כשהאדם ער הוא שולט על מחשבותיו. ישנה סגולה גדולה לחלום לגלות כל מיני דברים שהתודעה הגלויה של האדם מדחיקה. כשהיא מנוטרלת יכולים לבוא לידי ביטוי כל מיני מחשבות והרגשות שקולם לא נשמע במשך היום.
ואז, גם לאדם כמו המלך, שמצוקות החיים היומיומיות של אדם פשוט אינן מטרידות אותו ומסתירות בכך דברים עמוקים יותר,
בשעת החלום כשהתודעה הגלויה מנוטרלת ודברים שהודחקו והושתקו יכולים להתגלות,
בלילה בעת השינה כששוככת המולת החיים הרועשת והשקט שמשתרר בעולם מאפשר לאדם להקשיב סוף סוף לעצמו,
מתגלה סוף סוף מה שהסתתר כל הזמן עמוק בפנים…
בחלומו והנה מלאך מדבר אליו…
ואז ברגע של אמת מתגלה אליו המלאך, הקול פנימי שקיים בתוכו, הנשמה…
זוהי נשמתו הקוראת אליו ונותנת סוף סוף את קולה האמיתי שעד כה לא ניתן לה לאומרו בגלל כל ההפרעות החיצוניות.
"כוונתך רצויה…"
המלך מגלה שיש עולם פנימי, רוחני שקיים בתוכו. נטיה אמונית – הנשמה הכוספת למקורה. הקשר הזך והטהור בין האדם לבין אלוקיו.
"אבל מעשך אינו רצוי"…
קיימת באדם שאיפה שהגרעין היסודי הזה לא ישאר גולמי ועמום, אלא יצמח ויפרח ויתגלה בחיים. לקשר כל רגע וכל נקודה בחיים אל העולם הרוחני שקיים בפנים, ולהאיר אותו באורו. לחיות בעולם הזה, הגשמי, חיים רוחניים של קדושה וטהרה.
ומכאן מתחיל תהליך החיפוש של המלך שנמשך על פני כל ספר הכוזרי.
מיהו אותו מלך כוזר?
למלך אין שם. הוא אינו בן אדם מסוים. הוא דגם ייצוגי של דמות האדם בכלל (ואפילו לא יהודי בדוקא) . המלך הוא אני , אתה ואת. כל אחד מאתנו חולם את חלומו של המלך. לפעמים איננו שמים לב אליו, לפעמים איננו רוצים לשים לב אליו, אנו מסיחים את הדעת ומשתיקים את הקול הפנימי שקורא מתוכנו. אבל אותה נקודה פנימית, נקודת האמונה, נמצאת בתוכנו, אם נרצה או לא, בין אם נכיר בכך ובין אם לא, היא שם. תפקידנו הוא להתוודע אליה ולגלות איך היא מתגלה בעולם, בטבע, בהיסטוריה ובתוך נפשנו פנימה, ולברר איך מביאים אותה לידי ביטוי בחיינו, במחשבותינו ובמעשינו.
על ידי זה נוכל להאיר את חיינו באור חדש ולהתחבר אל הנעלה והנשגב מאתנו, אל האלוקים.
