“הרב, סליחה אם זה ייראה חוצפה, אבל אני באמת חייבת. יש לי אח גדול דתל”ש, והוא אמר לי פעם שהיום לרבנים אין אומץ. הם תקועים, כך הוא אמר, עם אותן הלכות מלפני אלפי שנים, לא מתקדמים עם הזמן, ובכלל למה שהם יקבעו בשבילנו?!”
“אבל למה הרב? למה לעשות עניין מנגיעה קטנה או מחיבוק ידידותי? האם זו לא הגזמה? למה לנפח כל דבר?”
“אבא שלי, אתה מכיר אותו, האיש שכולם בשושן כורעים ברך בפניו, ורק מלשמוע את השם שלו השפם של האנשים רוטט, חזר היום הביתה כפוף, מושפל ומסריח כאילו שפכו לו דלי של ספונג’ה על הראש. אפילו אמא שלי שתמיד מקבלת אותו בחיבוק חם טענה הפעם שנתפס לה הגב והיא חייבת לשבת. ואני עומד שם ורואה את כל זה ומרגיש שכבר יש לי ספיקות באמונה. איך קורים דברים נוראים כאלו בעולם?! איך ייתכן שהיהודי נמצא על הסוס, ועל אבא שלי דורכים כאילו היה איזה שטיח פרסי?”
“התחלנו לתכנן את החתונה. ההורים שלי וההורים שלה נפגשו ושם קרה כמעט פיצוץ. התחילו דיבורים על כסף ועל מספר מוזמנים, היו חילוקי דעות, הטונים עלו, ואחרי כל הויכוחים הצליחו להגיע להסכמה רק על דבר אחד – עוצרים את הוויכוח עכשיו וממשיכים אותו בזמן אחר. אווווף!”
“לא העליתי בדעתי שזה יקרה כל-כך מהר… היא חזרה מהפגישה הראשונה עם הבחור השלישי (!) שהציעו לה בהתרגשות ובעיניים בורקות . “מצאתי את בעלי”, היא אמרה. מאז חלפו שישה שבועות ואתמול בלילה היו האירוסין… ואני, במקום לשמוח איתה, רק מרגישה רע עם עצמי. הרב, יכול להיות שאני סתם קנאית ואנוכית?”
“למרות שאני רק בן 17 הספקתי לעבור בחיים הקצרים שלי לא מעט. כשהייתי בן תשע אמא שלי נפטרה מסרטן… החיים שלי דפוקים מכל הכיוונים! אני גרוע בלימודים, אני נמוך ושמן, והיום נכשלתי בטסט השביעי… אנל´א יודע אם לאלוקים יש משהו נגדי או שסתם כך החליט להתעלל בי, אבל לכל מקום שאני מסתכל אני רואה שחור. יש בכלל טעם בחיים כאלו?”
השבוע יחול צום תשעה באב בגלל חורבן בית המקדש וקצת לא נעים, אבל גיליתי שזה לא ממש עושה לי את זה…