מידות

מגיל צעיר אני סובלת מפחדים. מִמַה? מחושך, ממפלצות, מרופאי שיניים, מגבהים וזה לא הכול. למרות שאני כבר לא ילדה קטנה, עדיין יש דברים שמפחידים אותי

בהרבה הזדמנויות אנשים מבקשים ממני טובה. בלימודים, בבית, בין החבר’ה. העניין הוא שאצלי כל בקשה כזו מקפיצה אוטומטית את המחשבה – ‘מה יוצא לי מזה?’.

קשהלי כשאומרים לי מה לעשות. אני רוצה להחליט לבד על החיים שלי ולעשות מה שאני בוחר ולא שאחרים מכתיבים לי. אלא שהרבה פעמים אני מוצא

מכירים את ה’ליצן של הכיתה’? זה שתמיד יודע לתקוע את המשפט הנכון, להשחיל הברקה מתוחכמת, ולהשכיב את כולם מצחוק? זה אני. ככה תמיד הייתי. אולי

הרבה פעמים במהלך היום אני מרגיש כעס. כשמפריעים לי לישון בהסעה, כשהמורה דופק אותי בציון, כשאמא שלי לא מוכנה לתת לי כסף. אני מרגיש שאני

ת’אמת, אף פעם לא הבנתי את הקטע הזה של השמחה. זה משהו שנולדים איתו? מין מתנה משמים שפשוט מוּבְנֵית אצלך באופי, לא משנה מה יקרה,

לפעמים יש לי הרגשה שצרות נדבקות אלי כמו אל מגנט. איך שאני נחלץ מאחת, נופלת עלי השניה. בעבודה, בבית, עם הילדים, מה לא?! לא פעם

לפעמים יש לי הרגשה שצרות נדבקות אלי כמו אל מגנט. איך שאני נחלץ מאחת, נופלת עלי השניה. בעבודה, בבית, עם הילדים, מה לא?! לא פעם

לכל אחד יש תחביב. משהו שהוא אוהב לעשות כדי להעסיק את עצמו. עלי אומרים שהתחביב שלי זה להתלונן. בבית קוראים לי ‘קוּטֶר’ וגם החבר’ה לפעמים