- למען 221 לוחמים. אבות, בעלים, בנים ואחים שנפלו בעזה.
האם יתברר שהם הקריבו את היקר להם מכל רק בשביל ‘עוד סבב’?
הם היו מוכנים למסור את נפשם הפרטית כדי לנטרל סכנה הקיומית שאיימה על ישראל. לעצור עכשיו ולהשאיר את חמאס בשלטון משמעותו שמותם היה לשווא והשישי באוקטובר עדיין כאן.
- למען 360 אלף חיילי מילואים שעזבו הכול ועלו על מדים.
חלקם מיהרו לשוב מחו”ל, אחרים עצרו פרויקטים בעבודה, היו כאלו שהחמיצו את הלידה והברית של הילד שלהם.
האם הם ויתרו על כל זה רק כדי לחזות בסופו של יום ביחיא סינוואר מניף את ידו אל-על ומסמן את וי הניצחון?
- למען 1145 קורבנות של פוגרום שמיני עצרת.
הם נשחטו, נערפו, נאנסו ונשרפו על קידוש השם, בטבח הגדול ביותר מאז השואה.
כל תגובה אחרת מלבד מחייה טוטאלית של הרוע שגדע את חייהם תהיה חילול זכרם. “נקום נקמת דם עבדיך השפוך”.
- למען 200 אלף איש שנעקרו מבתיהם, ו-29 ישובים בדרום ועוד 22 בצפון שהפכו שוממים.
הסיכוי היחיד שלהם לשוב הביתה אחרי חודשים ארוכים של גלות, לשקם את חייהם ולהצליח להירדם בלילה, מותנה בכך שהוסר לגמרי האיום מעבר לגדר.
אין אפשרות אחרת. פשוט אין.
- בגלל חיזבאללה שלוטש עיניים לראות מה יקרה בעזה.
כל תוצאה אחרת מלבד הבסה מוחלטת של החמאס תשדר חולשה ורפיון ותוכיח לנסראללה שהוא צדק:
החברה הישראלית היא אוסף ‘קורי עכביש’ והיאהוד אולי חזקים בדיבורים, אבל עלובים במעשים.
וגם בגלל איראן שלא מפסיקה לרקום את המזימה הפרסית הנושנה “להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים”.
רק קטיעה מוחלטת של זרועות התמנון הארוכות שלה תעביר לה את המסר: מי שפוגע בנו מוצא את עצמו בסוף על העץ.
- בגלל העולם הערבי, כולל האגפים שאנו חולמים על שלום איתם.
וולקם טו דה מידל איסט, אחי. בשכונה הפרועה בעולם יודעים להעריך בעיקר דבר אחד: כוח.
אף אחד לא יחתום איתך הסכם שלום כי אתה מוסרי ורגיש, ואף אחד לא יימנע מלתקוף אותך כי אתה נחמד ומתחשב.
בזירה המדממת הזו אלו הן האופציות: או שאתה יודע לטרוף את הקמים עליך או שתהפוך להיות הארוחה.
במה אנחנו בוחרים?
- בגלל העולם המערבי שמבולבל עד קצות האצבעות מטרלול פוסט מודרני, ולא מסוגל להבחין בין טוב לרע ובין אמת לשקר.
עם ישראל נועד להיות אור לגויים וללמד את העמים כולם שמול נאציזם צריך להילחם עד חורמה ונחש צפע שמנסה להכיש אותך אתה מרוצץ את גולגלתו. עסקת כניעה לשטן ושחרור אלפי מחבליו לחופשי היא מסר הפוך בדיוק ממה שהעולם צריך לשמוע מאיתנו כעת.
- למען החטופים.
אפשר להתווכח כל הלילה מה ישיב מהר יותר את 136 החטופים – האם עיסקת כניעה לחמאס ‘בכל מחיר’ או דווקא הפעלת כוח אש מקסימאלי כנגד ראשי הטרור עד שיתחננו להשיב לנו את אנשינו.
דבר אחד ברור: אופציית הכניעה מתחילה את הספירה לאחור עד לשביעי באוקטובר הבא.
כי שוב יוכח שהשיטה הישנה של הטרור עובדת: השגת חטופים מורידה את ישראל על הברכיים וגורמת לה לשלם כל מחיר למען השבתם.
האם פעם אחת נהיה מספיק נחושים כדי לשבור את המשוואה הארורה הזו?
- למען היתומים השקופים והאלמנות הבלתי נראות, אלו שעדיין מחבקים את אהוב ליבם וחשים את ליבו הפועם, אבל שחרור סיטונאי של מחבלים יגזור את דינו למוות.
וזה לא חשש תיאורטי. זו עובדה מדעית.
אם נכנע עכשיו לא יחיא סינוואר אחד יצא מהכלא שלנו אלא אלפים. מי התיר לנו לבצע מעשה התאבדות כזה?
ליבנו עם בני משפחות החטופים אבל אי אפשר להתחמק מהשאלה: למה הדם של הקורבנות הבאים אדום פחות?
- למען המוסר והצדק.
כשעומדים מול רוע מזוקק, כשניצבים מול ברבריות ונאציזם, אין דבר יותר צודק וראוי מאשר חיסול מוחלט.
“תמחה את זכר עמלק מתחת השמים”. בלי למצמץ. בלי להתבלבל. עד הסוף.
כי רק בזכות ש”ה’ עוז לעמו ייתן” ונשלים את המלחמה שאין צודקת ממנה, נזכה ש”ה’ יברך את עמו בשלום”.
