“אמא, אני לא עובד אצלך”

שאלה: לבן המתבגר שלי יש חיבה מיוחדת לאוכל. אמיר (בן 15) יכול לזלול בכיף חמש ארוחות ביום וגם יודע לבשל ולהכין לא רע כמה מאכלים בעצמו.
היום קרה תאקל. ביקשתי ממנו לעזור בהכנות לשבת ולהכין את השניצלים שהוא מומחה בהם.
הייתי בהלם מהתשובה שלו. הוא אמר לי: “אמא, אני לא עובד אצלך”.
כמעט התפוצצתי… איך מגיבים על משפט כזה?
אורלי

תשובה: שלום אורלי.
אצל הורים רבים התגובה הטבעית לאמירה כזו תהיה פיצוץ גרעיני ושאגה שתרעיד את החלונות: “חצוווף שכמותך! איך אתה לא מתבייש להגיד לי דבר כזה?!”
אך נדמה שהסגנון הבא עשוי להיות אפקטיבי יותר:
קחי הרבה אוויר, גייסי את הטון הכי רגוע שלך, והסבירי למתוק שלך שהוא פשוט התבלבל:

“ברור שאתה לא עובד אצלי, מאמי. אתה גר אצלי! מגיל אפס, ואם לדייק יותר אז גם בתשעת החודשים שקדמו לכך. אתה תופס חדר בבית שלי. לובש את הבגדים שאני קניתי וגם מכבסת כל שבוע. אתה משתמש במצרכים שהבאתי מהסופר ורוכש השכלה בישיבה תיכונית שאבא שלך ואני משלמים לה הרבה כסף כל חודש. בחמש עשרה השנים האחרונות אנחנו עושים את כל זה בשבילך מכל הלב ובאהבה גדולה. עכשיו שברוך השם גדלת ואתה מסוגל לכמה דברים, יש לך הזדמנות פז להיות שותף בהתנהלות של הבית ולהחזיר אחד חלקי מיליון מכל מה שקיבלת מאז הנקתי וחיתלתי אותך ועד היום. ודרך אגב, מותק, כשתסיים להכין את השניצלים אתה מוזמן לשאול אותי: “אמא, במה עוד אני יכול לעזור?”.

תראי, אורלי, אנחנו חיים היום בעולם שאחת ממילות המפתח בו היא המילה ‘זכויות‘. שימי לב כמה אגודות יש שעסוקות בדבר אחד: לדאוג לזכויות שלך. כאזרח, כעובד, כשכיר, כעצמאי, כצרכן.
בעולם כזה גדלים הרבה ילדים שנדמה להם שהיקום נוצר כדי לפנק אותם ולהעניק להם את זכויותיהם. הם ה’לקוח’ שמצפה שישרתו אותו, וכמאמר הפתגם “הלקוח תמיד צודק”.

התפיסה היהודית שונה. תמצת זאת במשפט אחד הרמח”ל בפתיחת ספרו מסילת ישרים: “שצריך שיתברר ויתאמת אצל האדם מה חובתו בעולמו”. את מבינה? האדם כאן בעולם קודם כל כי יש לו שליחות משמים. כי יש לו מחויבות ועליו לקחת אחריות. רק לצד זה מופיעות גם הזכויות שלו.

מגיל צעיר אנחנו מנסים להעביר לילדים שלנו את המסר ששאלת המפתח שצריכה להנחות אותנו בחיים איננה “מה אני יכול להרוויח/לנצל/להשתמש/לקמבן?”, אלא “איך אני יכול ללכת בדרכו של הקב”ה ולהביא עוד קצת טוב לעולם?”.

דרך אגב, איזה ילד ואיזה אדם יהיה יותר מאושר ומסופק יותר בחייו? האם זה שעסוק כל הזמן בדרישת זכויותיו ופינוקיו, או זה שמחפש לתרום ולהועיל?

ברור שהתשובה השניה היא הנכונה.

אלא מה, יש הורים שבגלל חשש מעימות עם הילדים, מוותרים להם מראש ולא עומדים על כך שהם ייתנו כתף להתנהלות השוטפת של הבית.

זו טעות! על הילדים שלנו להבין שבחיים של משפחה (וכך גם בחיים בכלל) יש זכויות ויש חובות. מי שלא ממלא את חובותיו, שלא יצפה לקבל את זכויותיו. ואם קרה שהבן שלנו התבלבל ונדמה לו שהוא קיבל חינם סוויטה במלון, חשוב להזכיר לו איפה הוא חי ושכדאי שיחזור מהר אל המציאות וירתום את הכשרונות והכוחות הנפלאים שהקב”ה חנן אותו, לא כדי לקבל אלא בעיקר כדי לתת. זה חשוב לבית ולא פחות מזה חיוני עבורו.