כשהבוס מבקש שתגידי משהו…

התקשר אלי עכשיו אמיר, מנהל החברה, ואמר שהוא רוצה שנעשה מחר הדלקת נרות חגיגית לכבוד חנוכה.

היות שאני הדתיה היחידה בחבורה, הוא ביקש ממני לארגן את העניין וגם להגיד שם כמה מילים ש”יחברו את האנשים לאירוע”.

אשמח לעזרתך:

1. מותר בכלל להדליק נרות במשרד של חברת היי-טק? זה לא בית שגרים בו…

2. האם אני יכולה להדליק בשביל כולם ולברך?

3. מה מתאים להגיד באירוע כזה? החבר’ה אצלנו חילונים לגמרי. חלקם לא מדליקים בכלל נרות בבית. אני לא רוצה שיאשימו אותי ב’הדתה’ או משהו.

*************************

שלום הדס.

אשרייך שאת זוכה להדליק לבבות ולהיות שליחה להפיץ אור במקום כזה.

אענה לפי הסדר:

1. עיקר המצווה היא להדליק בבית. הפוסקים דנו לגבי הדלקה באירוע ציבורי ולמסקנה רבים נהגו להדליק למטרות פרסום הנס ואף לברך על כך, ובפרט כשיש בין הנוכחים כאלו שלא מדליקים באף מקום אחר.

2. את יכולה להדליק ולברך עבור כולם, אך אני מציע שתבקשי מאמיר, מנהל החברה, שהוא יעשה זאת. יש ערך סמלי בכך שהאדם הבכיר ביותר בחברה ישים כיפה לראשו ויברך לפני כולם.

עם זאת אציין שהדלקה באירוע ציבורי אינה במקום ההדלקה המרכזית בבית, ובכל מקרה יש להדליק שוב בבית, ששם עיקר המצווה.

3. מה מתאים לומר באירוע?

ראשית, אל תחששי להביא להם קצת אור והשראה מהאוצרות היהודיים.

‘הדתה’ אינה מחלה. זו מתנה יקרת ערך.

לחבר יהודים אל המורשת וההיסטוריה שלהם זה לחבר אותם אל עצמם, ואת זוכה להמשיך בזה את דרכם של מתיתיהו ויהודה המכבי.

שנית, הניסיון מלמד שאנשים צמאים לשמוע רעיונות שיתנו להם משמעות והשראה לחיים. אם הקב”ה אירגן לך הזדמנות כזו – קפצי עליה בשתי ידיים.

בתכל’ס, מה אפשר לומר?

הנה דוגמא לרעיון מעניין ורלוונטי שאת יכולה לומר ב-2 דק’ לפני שהסופגניות יתקררו:

כל ילד בגן מכיר את השיר: “כד קטן, שמונה ימים שמנו נתן…”.

אבל אם נדייק הנס לא התרחש במשך כל שמונת הימים. כי הרי בתוך הפך הקטן שמצאו המכבים היה שמן שהספיק בצורה טבעית ליום אחד. כך שבעצם רק מהיום השני התחיל הנס.

אם כך למה לא חוגגים רק שבעה ימים? מה הפלא שקרה ביום הראשון שמצדיק לעשות גם בו חג?

כדי לענות על השאלה הזו דמיינו לעצמכם את הרגע הדרמטי בו נמצא פך השמן.

בהתחלה היתה שמחה גדולה. אלא שאז בטח קם אחד, טיפוס רציונאלי ומחושב ואמר:

“מה שווה בכלל להדליק ליום אחד אם מחר כבר לא יהיה לנו שמן?!

בואו נחכה שבוע-שבועיים עד שייצרו שמן טהור חדש בכמות גדולה, ואז נוכל להדליק כמו שצריך.

חבל להתחיל בכלל בהדלקה של יום אחד. זה לא שווה כלום…”

רק תחשבו כמה טוב שלא הקשיבו לו וויתרו על ההדלקה. היינו פשוט מפסידים את הנס של חנוכה…

והאמת היא, חברים יקרים, שהטיפוס הזה לא חי רק לפני 2200 שנה.

גם היום אנו פוגשים בחיים את הקול הפנימי שלוחש לנו כל הזמן:

“עזוב, חבל להתחיל, אין לך סיכוי, זה לא ילך…”

מי יודע כמה סטארט-אפים מתו עוד לפני שנולדו בגלל הקול הזה.

כמה סיפורי אהבה וכמה סיפורי הצלחה ירדו לטימיון בגללו.

כמה אומץ וגבורה צריך כדי לדחות אותו ולהאמין בערך של כל דבר קטן, של כל מעשה חיובי ואפילו של מחשבה טובה, מי יודע, איזה אור גדול עוד יצמח מהם.

ועכשיו אתם מבינים, את מה אנחנו חוגגים ביום הראשון?

זהו היום של ‘הדברים הקטנים’, של הגרעינים שרק נשתלים, אבל מהם יוכלו לצמוח בעזרת ה’ דברים מדהימים.

חנוכה שמח!

*************************

הרב יוני, תודה!!!! זה ממש מעולה. הרעיון מקסים ומתאים לא רק לחילונים.

צפויות לנו השבוע הדלקות משפחתיות ועם חברים ונראה לי שאגיד את זה גם שם.

חנוכה שמח ומאיר!

הדס