חודש אלול

אני זוכר שבכיתה ג’ דפקנו כל השנה מכות ליוסי המסכן. לקראת עשרת ימי תשובה עשינו הפוגה בהפצצות ולקראת יום כיפור הכרזנו על הפסקת אש כללית,

מספרים על אדם אחד שמונה למנכ”ל במפעל היי-טק מתקדם. בתום פגישת החפיפה עם המנכ”ל היוצא, מסר לו הלה שלוש מעטפות חתומות ואמר לו את המילים

“אהובי וחביבי, שלום וברכה! מכתבך הגיע לידי, ודבריך הגיעו ללבי. דע לך חביבי כי עצם מכתבך מתנגד הוא לכל התיאורים הנמצאים בו. והנני בזה להסביר

א.    חלק מהחיים. לפני הכול, בואו נירגע. חשוב לדעת שכמה שנתאמץ שאירועים כאלו לא יקרו, הם חלק בלתי נפרד מן החיים. בני אדם רואים דברים

בשנים האחרונות הזדמן לי מבחן הרישוי השנתי לרכב, לימים שלפי ראש השנה. כמו מרבית בעלי הרכב גם אני לא משתגע על הטקס המלחיץ הזה. העמידה

החטא הקדמון גם כשאנו עוסקים במושג הכל כך קרוב אלינו (לצערינו…) כמו ‘חטא‘, המפתח הזה עשוי לחשוף בפנינו גילויים חדשים. הפעם הראשונה בה אנו נפגשים

אחד הדברים שנמצאים במוקד אמירת הסליחות ותפילות יום הכיפורים הוא עניין הווידוי. לאורך היום אנו עומדים ומונים שוב ושוב רשימת ארוכה ביותר של חטאים מסוגים

ובסגנון נוסף: וסיפור מן החיים שממחיש את כוח הסליחה: קטע לקריאה – רציתי לבקש סליחה