אם אפילו 10% ממה שמספרים על האיש הזה נכון – הרי שֶחַי בתוכנו מלאך אלוקים”, כך התבטא אחד מגדולי ישראל כלפי יהודי מופלא ומיוחד שהיום מלאו 29 שנה לפטירתו.
אותו אדם איבד בשואה את אימו, אחִיו ואחיותיו, ואשתו ואחד עשר ילדיו (!) שנספו באוושויץ, ובכל זאת קם מן האפר והפך למנהיג תנועה אדירה של תורה וחסד. עוד כשהיה במחנה הפליטים אחרי המלחמה דאג לשרידים והקים בתי יתומים ותלמודי תורה, ישיבות ומפעלי גמ”ח, ומאותו רגע לא פסק מכך כל חייו.
הרב יקותיאל יהודה הלברשטאם, האדמו”ר מצאנז קלויזנבורג, שהיום, ט’ תמוז, יום פטירתו. הוא נודע לציבור הרחב בעיקר בזכות המוסדות החשובים שהקים: בית החולים לניאדו בנתניה, בי”ס לאחיות, קרית צאנז, מפעל הש”ס, וישיבות ותלמודי תורה רבים בארץ ובעולם ועוד.
בתור ילד גדל בעיר קטנה ברומניה בעוני גדול וסיפר על עצמו: “אמא היתה נותנת לי בבוקר 3 פרוסות לחם שיהיו האוכל שלי לאותו יום בתלמוד תורה. שתיים הייתי נותן לילדים אחרים שלא היה להם ואחת הייתי אוכל בעצמי. בימים שלאמא היתה רק פרוסה אחת לתת לי – הייתי נותן נותן אותה לילד אחר. לא הייתי מסוגל ללמוד במחשבה שיש לידי ילד אחר רעב”.
ברבות הימים לאחר השואה כשהרגיש שמילא את שליחותו בארה”ב וסייע שם לפליטים לקומם את חייהם בדרך התורה, בחר להגשים את חלומו ולעלות לארץ ולהמשיך שם את כל מפעליו.
כשנשאל פעם כיצד הצליח להתגבר על כל הייסורים שעבר בשואה אמר: “איבדתי את כל משפחתי, איבדתי את הכול – אבל את הקב”ה לא איבדתי.
גם בזמנים הקשים ביותר שעברו עלי, אף פעם לא באתי בטרוניה כלפי שמיא. כל גל וגל שעבר עלי – קיבלתיו באהבה”.
הרבי נישא בשנית אחרי המלחמה וזכה לשבעה ילדים, אלפי תלמידים ולהוציא לאור כארבעים ספרים.
בדיוק היום לפני 29 שנה עלה לגנזי מרומים.
זכותו תגן עלינו ונזכה ללכת בדרכיו.
