למחנכים/ות: דף ללימוד בחברותות (מחבר בין פטירת רחל אמנו ויום הזכרון לראה”מ יצחק רבין ז”ל)
______________________________________________
על אֵם הדרך – עשרה דברים שלא ידעתם על רחל אימנו
****************************
- יום הַאֵם – יא’ חשון, יום פטירתה, הוא יום ה’אם’ (בגימטריא 41) מתחילת השנה – שלושים ימי תשרי ועוד 11 ימי חשוון.
- בת 36 היתה במותה. רחל חייתה הכי מעט שנים מכל האבות והאמהות, ובכל זאת הותירה חותם כה גדול על עַם ישראל.
- רחל ולאה היו תאומות, אולי אפילו זהות. ייתכן שזה מה שאיפשר ללבן להחליף אותן בליל הכלולות מבלי שיעקב יבחין בתרמית עד הבוקר.
- רחל היתה רועת הצאן של אביה. כשיעקב התחייב לעבוד שבע שנים כדי לזכות בה, הוא בעצם החליף אותה בתפקיד התובעני הזה. ייתכן שבזכות זה הזמן חלף “כימים אחדים באהבתו אותה“. הוא זכר כל הזמן שכל קושי – שָרב או כפור, זאבים או שודדים, שהוא נאלץ להתמודד איתם – בעצם נחסך מאהובת ליבו והדבר נתן לו כוח.
- לוותר על הכול – כשרחל מסרה ללאה את הסימנים, היא לא ויתרה על הבלעדיות של הקשר עם יעקב בכך שאיפשרה להכניס הביתה עוד אישה מלבדה. היא ויתרה לגמרי על הסיכוי להתחתן איתו!
לא היתה לה שום אפשרות לִצְפּוֹת מראש שיעקב יתעקש לעבוד עוד שבע שנים כדי לשאת גם אותה.
האם אפשר לדמיין נערה שמוכנה לוותר בליל כלולותיה על אהוב ליבה למען מישהי אחרת?! - שש מאות שנה לאחר מכן, הולך יהונתן בן שאול (משבט בנימין בנה של רחל!) בדרכה, ועושה את הבלתי יאומן ומוותר על כתר המלוכה לטובת דוד (משבט יהודה בנה של לאה!). האם ייתכן שלזה רמז דוד בקינתו עליו “נפלאתה אהבתך לי מאהבת נשים” – מאותה אהבה מופלאה של רחל לאחותה?
- גניבת התרפים – למרות התרגיל האכזרי שעשה לה בליל הכלולות, למרות שכל השנים ניסה לעשוק אותה ואת בעלה – כשרחל נפרדת מאביה היא דואגת לו ומנסה לחלצו מהמשך שקיעה בעבודה זרה ולוקחת לו את התרפים. בסופו של דבר היא משלמת על כך בחייה שכיעקב שלא ידע מהסיפור מטיל את הקללה: “עִם אשר תמצא את אלוהיך – לא יחיה”.
- “הבה לי בנים“ – בעת לידת בנה הראשון, בדיוק ברגע שנשים אחרות מתפתלות מייסורי הלידה ונשבעות לא ללדת עוד לעולם, רחל מעניקה לבנה את השם ‘יוסף’ ומתחננת – “יוסף ה’ לי בן אחר“. אלוקים, תן לי עוד אחד. בבקשה, רק עוד ילד…
- קבר רחל היה אמור להימסר לפלשתינאים במסגרת הסכמי אוסלו. ברגע האחרון שינה ראש-הממשלה את דעתו והותיר אותו בידיים יהודיות. ייתכן שהיו אלו מילותיו של חבר הכנסת מנחם פורוש שהתפרץ ללישכתו של רבין וזעק לו בדמעות: “מאמא רחל! איך אתה יכול לעשות לה את זה?! עם ישראל לא יסלח לך לעולם אם תפקיר את אמא…”, שנגעו בליבו של ראה”מ ושינו את החלטה.
- רק מי שבעצמה היתה מוכנה לוותר על הכול למען הזולת ולשלם כל מחיר כדי לזכות לילד, יכולה לעמוד מול ריבונו של עולם ולטעון: ‘גם אם לא מגיע להם ועל אף שחטאו – אלו הילדים שלך. תחזיר אותם בבקשה הביתה…’.
והקב”ה משיב: “מנעי קולך מבכי ועינייך מדמעה…ושבו בנים לגבולם”.
_____________________________________________________________
יום האם
בת 36 היתה במותה.
אישה צעירה, יפת-תואר ואצילת נפש.
נשמה נדירה שמתגלה פעם בכמה דורות.
לבחיר ליבה נדרש רק מבט חטוף כדי לדעת שמצא את האישה של חייו, וללא מילים נשק לה ובכה.
היא גדלה בביתו של אביר הרמאים, נוכל ערמומי, רודף בצע וחסר מעצורים.
אך כל זה לא מנע ממנה לגדול ולהיות ההפך הגמור ממנו. טהורה, עדינה וטובת לב באופן שקשה לתאר.
האם הכרתם פעם אישה שתהיה מוכנה לוותר על אהוב ליבה למען מישהי אחרת?
אישה שהיה בידה דרך למנוע מעצמה את ההפסד הצורב אך היתה מוכנה להקריב את אושרה לעולמים ולהציע לאחותה את ה’סימנים’ כדי שזו לא תתבזה?
אפילו את אביה האכזר היא מנסה להציל. כעבור שנים כשמגיע רגע הפרידה ממנו היא מנסה לחלצו מהמשך ההתבוססות בתרבות העבודה זרה ומרחיקה ממנו את התרפים. אחרי כל מה שעולל לה היא מנסה לגמול עימו טובה תחת רעה, ומשלמת על כך מחיר כבד וסופגת קללה איומה – “עם אשר תמצא את אלוהיך – לא יחיה”.
*************************************************
לא היה דבר בעולם שרצתה בו יותר מאשר ילד משלה.
ללטף את שערו הרך, להביט בעיניו התמימות, לאמץ אותו אל ליבה ולגדל אותו באהבה.
ודווקא היא מתייסרת במשך שנים בערגה וציפייה, כמיהה ודמעות – “אנא, הבה לי בנים…”.
כאשר הזמן חולף ותקוותה להיות אמא נכזבת היא לא חושבת על עצמה ודואגת לבעלה ולעתיד המשפחה ומוכנה להכניס אישה אחרת לביתה – “בוא אליה ותלד על ברכיי”, כדי להגדיל ולחזק את בית ישראל.
בסופו של דבר חלומה מתגשם.
אלוקים אוסף את חרפתה ומזכה אותה בפרי בטן.
באותו רגע של כאב וייסורי הלידה, כשנשים אחרות נשבעות לא ללדת עוד לעולם, שפתיה הסדוקות ממלמלות תפילה חרישית – “יוסף ה’ לי בן אחר. עוד אחד, אלוקים, עוד אחד בבקשה…”.
שוועתה מתקבלת במרומים, אך היא זוכה לה באופן טרגי.
“במותה ציוותה את החיים”, והיא נפרדה מן העולם תוך כדי שהיא מעניקה חיים לבנה השני. הילד הנוסף שכה ציפתה לו…
*************************************************
בת 36 היתה במותה.
צעירה כל-כך אבל ענקית כל-כך.
חיתה חיים קצרים, אבל כה מלאים.
עמוסי ייסורים, אבל גדושי תפילות וקירבת אלוקים.
היא ספגה פגיעות ועלבונות אך היתה שופעת אהבה והתמסרות בלי גבול.
יא’ בחשון, הוא יום פטירתה של אמא שלנו.
אמא רחל.
ואנחנו הילדים – זוכרים, מתגעגעים ומבטיחים להמשיך בדרכה.
“מנעי קולך מבכי ועינייך מדמעה. כי יש שכר לפעולתך ויש תקווה לאחריתך”.
