מה שמח בל"ג בעומר?

כמה דברים קרו בל"ג בעומר, אבל נדמה שהם בעיקר אסונות ונפילות שיכולים להיות סיבה ליום אבל ולא ליום של שמחה. מה מצאו חכמינו ביום הזה?


נפתח בסרטון קטן על עניינו של ל"ג בעומר:

ותיאור חדשותי של האירוע הגדול במירון:

ל"ג בעומר יחול בקרוב אך כבר שבועות שכולם עסוקים. הילדים בלאגור עצים, מנהלי הסוּפֶּרִים בלרדוף אחרי עגלות, והקצבים בלחתוך בשר לקראת הערב הגדול. חצי מיליון איש מגיעים למירון כדי להשתתף שם בהדלקה הגדולה. אך כל זה רק מעצים את השאלה הגדולה – למה?
מה קרה ביום הזה שבוערת בו 'אש' כזו גדולה והמונים מתכנסים כדי לציין אותו?

כמה סיבות נאמרו לחגיגה הזו:

א. על פי ספר הזוהר זהו יום פטירתו של התנא רבי שמעון בר יוחאי (זוהר האזינו רדא, אדרא זוטא ועוד).

ב. עשרים וארבעה אלף תלמידי רבי עקיבא שמתו בתקופה זו במגיפה, פסקו מלמות ביום הזה (יבמות סב ב ובבית הבחירה שם, שו"ע או"ח תצג ב).

ג. ביום זה החל מרד בר כוכבא – ההתקוממות היהודית כנגד השלטון הרומאי (ספר התודעה ע"פ מלחמות היהודים).

 

ימי אבל לאומי

הבעיה הגדולה היא ששלוש הסיבות הנ"ל יכולות להיות נימוק מצוין ליום של אבל ולא ליום של שמחה!

ראשית, יום פטירת רשב"י. יום שנפטר בו אביו, אמו או רבו של האדם הוא יום צום (רמ"א יו"ד שעו, ד. תב, יב). יום הסתלקותו של אחד מגדולי התנאים כמו רשב"י היה צריך להיות יום אבל לאומי ולא יום של שמחה.

שנית, תלמידי רבי עקיבא הפסיקו למות בל"ג בעומר לא מפני שקרה נס רפואי ביום הזה, אלא בגלל שהם פשוט  נגמרו. לא נותרו לרבי עקיבא עוד תלמידים שימותו והעולם נשאר שמם מבחינה רוחנית-תורנית (יבמות סב ב). יום זה היה צריך להפך ליום אבל לאומי על החיסול הסופי של תלמידי ר"ע.

שלישית, מרד בר-כוכבא הרי דוכא באכזריות נוראה ע"י הרומאים, היו בו מאות אלפי הרוגים, נחלי דם זרמו בארצנו וגזירות שמד קשות באו בעקבותיו. האם זכר המרד הוא סיבה למסיבה?!

 

האור שבתוך החושך

אחד הדברים המעניינים בטקס החופה הוא הבחירה לשלב בו את שבירת הכוס, מעשה של הרס וריסוק העומד בניגוד לאווירת השמחה והצהלה המאפיינת את ליל החתונה. אך במעשה המפתיע הזה יש מסר חשוב לזוג הצעיר. ב"ה טוב לכם עכשיו. אתם שמחים ואוהבים ומקימים יחד את ביתכם. זכרו תמיד, שגם כשלכם באופן אישי טוב, העולם שלנו עדיין לא מושלם. יש בו הרבה דברים שבורים וחסרים, מחלות, אסונות וקשיים. גם אם העולם הפרטי שלכם מאיר וזוהר, אל תפנו עורף לכל מי שחשך עליו עולמו והוא סובל ומתמודד עם השברים בחייו.

אותו עיקרון נכון גם לצד השני. כמו שבתוך האור והטוב אנו יודעים לזכור ולשים לב אל החושך, כך גם בזמנים של אפילה אנו יודעים להתבונן לעומק ולגלות בהם נקודה מאירה שזורחת במעמקים. ל"ג בעומר בא להפנות את המבט שלנו אל נקודת הטוב המסתתרת בתוך מה שנראה כרע מאוד. תשעה באב הוא יום של חורבן, אך ביום הזה, אומרים חז"ל, נולד גם המשיח. מרד בר כוכבא נגמר אומנם בכשלון אך מי יודע אם בלעדיו לא היתה ממלכת יהודה טובעת ומתבוללת באוקיינוס האלילי ששטף את העולם. אותה גבורה של הלוחמים היהודיים כנגד האימפריה הרומאית שימשה השראה לדורות. רבי שמעון בר יוחאי אומנם נפטר ביום הזה אבל גם התגלו לו הסודות הגדולים של פנימיות התורה והוא העביר אותם הלאה. הוא עצמו קבע את יום פטירתו כיום הילולא, יום בו יפרוץ אור גדול של תורה.

את המסר הזה כדי לאמץ בכל תחומי החיים. בכל אירוע שלילי וקשה משימתנו היא למצוא את נקודת האור, לשים אותה במרכז ולשאוב ממנה את הכוח להמשיך הלאה בגבורה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *