אפריל 2014

“מי יאמין לזאת, מי יאמין לזאת…”   שמשה של ארץ בנימין קפחה בעוז על אוהל קטן מעורות עיזים, כמטחווי קשת מחומת בית חוגלה. עוברי אורח

אחת חכמה. כשכולם עובדים במרץ בסיכול ממוקד של כל גרגר חמץ ובמיגור האבק שמאחורי הארונות, היא מתעקשת להתמקד בהכנות הרוחניות. היא מרימה יד יגעה לנגב

מי אתה, הבן הרשע? מה בוער בנפשך? מדוע אתה יורה חצים ובוחר בהתרסה? “מה העבודה הזאת לכם”. ‘לכם’ ולא לך? ממה אתה פוחד? במי אתה

הפגישה האחרונה שלנו הסתיימה בטריקת דלת. הטונים עלו, הפנים האדימו, ונדמה היה שתהום עמוקה הולכת ונפערת בינינו. היה לי הרבה מה להגיד לך אבל חרקתי

“שלום אבא. אתה קורא את המילים האלו וסימן שאלה גדול מרחף לנגד עיניך. ממי זה, ללא הרוחות?! מי קורא לי ‘אבא’, ואפילו את הכתב שלו

העולם,  כידוע, מתחלק לשתי קבוצות: דתיים וחילוניים. דתיים כידוע הם אנשים מצווים ומשועבדים לתורה, משועבדים לרב, משועבדים לאמונות ודעות קדומות. חירות הרוח האינטלקטואלית זרה להם,

  הלכות פסח הן רבות ומפורטות. אנו מצרפים שני תקצירים נוחים שלה: מאת הרב אלחנן פרינץ  ומאת הרב עידן בן אפרים. מורים הרוצים לעשות חזרה מהירה לתלמידים

בימים שלפני ליל הסדר מסתובב גבי ותולה מודעות בבתי המלון וב”גסט-האוסים” בעיר מומבאי, המזמינות את ציבור היהודים לליל סדר כהלכתו בבית חב”ד. בערב ליל הסדר, כמה

זה יקרה בעוד כמה ימים. השמש תשקע, הכוכבים יבצבצו במרומי הרקיע וכל המשפחה תתכנס לאירוע מיוחד המתרחש פעם בשנה. ליל ‘בדיקת חמץ‘. הדעות והתחושות של