“ניסוי המרשמלו” נערך לפני שנים ובו בחנו את יכולת דחיית הסיפוקים וכוח הרצון, ואת ההשלכות שלהם על החיים. את אותם ילדים שהשתתפו במחקר בגיל 4 ו-5 בדקו הרבה שנים אחרי, כדי לראות לאן הגיעו בחיים. התברר שאלו שהיה להם את יכולת האיפוק וההתגברות הצליחו להגיע רחוק ולהשיג הישגים בהרבה התחומים – לימודים, קריירה, צבא, עסקים.
מה תאמרו למי שאומר “מה לעשות, אני נולדתי עם רצון חלש, כזה אני. לא מסוגל להתגבר..”? איך מטפחים ומעצימים את יכולת דחיית הסיפוקים?

באילו נושאים צריך לשאול רב? במה זה שונה מלפנות לפסיכולוג או רופא? האם שו”ת הסמס זו תופעה חיובית? והאם נכון לפנות לרב לגבי תאריך בחירת שם לילד או תאריך חתונה?

מה עושים אם מעלים לפייסבוק סטטוס פוגעני ורוצים להתחרט? מה עושים אם משתפים באינסטגרם תמונה משפילה של מישהו ורוצים לעצור את ההפצה שלה?
האם יש דרך לבלום את כדור השלג המתגלגל?
אתם חייבים לשמוע על האפליקציה החדשה…

לאחרונה נתקלנו בקמפיין מסיבי בעד חינוך מעורב לילדים דתיים וחילונים. האם זה באמת שילוב נכון שמקרב ומחבר בין המגזרים או שיוצר ילדים מבולבלים וחסרי זהות מוגדרת?

הקטע הבא נעשה כפרסומת לבירה אבל הוא מלמד משהו על מהי חברות אמיתית ועל היכולת שלנו להרגיש באמת מה עובר על מישהו שנמצא בקושי או במצוקה כאשר לי טוב ואני לא סובל מהמגבלה שלו.
כיצד לדעתכם האדם יכול לפתח בעצמו את היכולת הזו?

סרטון שהפיק איגוד האינטרנט הישראלי עם המחשה בוטה וכואבת לכוח של האלימות ברשת וכיצד מילים יכולות להיות דוקרות כמו סכינים. זו לא בדיחה. אל תשתפו ואל תשתתפו

ארוחת הערב זו ההזדמנות המשפחתית להיפגש ולהתעניין זה בזה. אבל בעידן המודרני עם כל כך הרבה אמצעי תקשורת שנועדו לחבר בין אנשים, לפעמים התוצאה הפוכה. כולם ביחד וכל אחד לחוד.
עד כמה לדעתכם מה שרואים כאן הוא הגזמה ועד כמה זה קרוב למציאות? מי אחראי למה שקורה כאן? למה ההורים לא לוקחים אחריות על המצב? איפה זה פוגש אתכם בחיים שלכם?

שני אירועים כה קשים המתרחשים בתוך פרק זמן קצר מזמינים אותנו, כחברה וכפרטים, לחשבון נפש נוקב על כמה רעות חולות שקיימות בינינו, שגם אם לא הן חוללו את האסונות האחרונים, בוודאי שהן דורשות התייחסות ותיקון