1. בית
  2. זוגיות

מגיפה לאומית: איך בולמים את מכת הגירושים?

(הרב יוני לביא )

אסור לסמוך על האינטואיציות. מהו האיום האסטרטגי על מדינת ישראל שחומק מתחת לרדאר: אחד מכל שלושה זוגות בישראל מתגרש. ויש גם הצעה לפתרון. מי ירים את הכפפה?

מהו האיום האיסטרטגי הגדול ביותר על עם ישראל כיום? תלוי את מי שואלים.

מומחי הביטחון ידברו מן הסתם על הגרעין האיראני. לו מדינת האיסלם הקיצונית תצליח לפתח פצצת אטום יהיה בכך סיכון ממשי לקיומה של מדינת ישראל.

פעילים חברתיים ידברו על הפערים הכלכליים ועל ריבוי העניים, ואחרים יצביעו על הקיטוב בין חלקי העם והשנאה המתגברת.

הדתיים שבינינו עשויים להצביע על אובדן הזהות היהודית ונטישת הערכים המסורתיים או על תופעות של התבוללות ונישואי תערובת המכרסמות במרץ ביהדות העולם ומחלחלות גם לישראל.

אך דומה שיש נתון חשוב אחד שחומק לנו מתחת הרדאר. נוטים להתייחס אליו כאל תופעת טבע שאין מה לעשות לגביה מלבד לשחרר אנחה סמלית ולהמשיך הלאה לנושא הבא, אך היא חמורה והרסנית והשלכותיה רבות וקשות.

המספרים בלתי נתפסים: אחד עשר אלף ומאה וארבעה עשר (11,114!) זוגות התגרשו בשנה האחרונה.

במילים אחרות: יותר מעשרת אלפים בתים במדינת ישראל התנפצו לרסיסים כשהם מותירים אחריהם שובל ענק ומדמם של לבבות שבורים והמוני ילדים שהקרקע תחת רגליהם נשמטת כאשר שני האנשים הקרובים אליהם ביותר מתרחקים זה מזו ולפעמים אף הופכים לאויבים מרים. מדובר בלא פחות ממגפה לאומית שחובה עלינו לתת עליה את הדעת ולטכס בדחיפות עצה כדי לבלום את התפשטותה. הגרעין היסודי שממנו הולך ונבנה עַם הוא ה'משפחה', ועמוד השידרה שלה הוא גבר ואישה שכורתים ביניהם ברית של אהבה. על המצע הזה יכולים לגדול ילדים בריאים ושמחים שיקימו בעז"ה בבוא היום משפחות בעצמם. פרידה של זוג נשוי איננה כמו התפרקות של שותפות עסקית או מעבר דירה, אלא חורבן נורא של חיים משותפים, חלומות ותקוות ומכה אנושה ואכזרית לילדים שלהם. חז"ל ביטאו את החריפות הנוראה של העניין באומרם שאפילו המזבח מוריד על כך דמעות (סנהדרין כב,א).

נכון הדבר שלעיתים היחסים בין בני הזוג כה עכורים ושליליים עד שאין מנוס אלא לפרק את החבילה, אך העובדה שזה קורה בכאלו היקפים היא איומה ונוראה ואסור לנו להשלים איתה. אין להתנחם בכך שהמצב בישראל טוב לעומת העולם המערבי שם אחוז הזוגות המתגרשים נע בין 50 ל-80 אחוז, אלא עלינו להתעורר ולעשות כל מה שניתן כדי לעצור אצלנו את המגפה שמשאירה אחריה אדמה חרוכה ונזקים נפשיים, כלכליים וחינוכיים קשים.

 

האם זוגיות באה באינטואיציה?

אפשר לנתח את הסיבות למגיפת הגירושין ובהתאם לכך להציע דרכים ושיטות כיצד להתמודד איתה. אך דומה שמעבר לכל הפעולות בהם ננקוט יש מרחב בסיסי שבו נדרש שינוי מהותי.

בציבור הדתי מקובל לעבור הדרכה לקראת חתונה. העילה הרשמית לכך היא הצורך בלימוד הלכות טהרת המשפחה, שבניגוד לשאר התחומים ההלכתיים (שבת, כשרות וכדו') לא נלמדו בצורה מסודרת ומקיפה עד לרגע הזה, ולצידן מוסיפים הדרכות מעשיות הקשורות לתחום האינטימי שבין בני הזוג. למפגשי ההדרכה זוכות בעיקר הכלות, אך גם אצל הגברים מקובל לעבור הדרכה מקוצרת כלשהי. על הדרך לפעמים גם משחילים להם מעט הדרכות זוגיות אם הזמן הדוחק עד לחתונה המתקרבת מאפשר זאת.

לציבור החילוני אין שום הדרכה מסודרת לפני חתונה (כי הרי התחום ההלכתי, כביכול, אינו נוגע להם, ובתחום האינטימי הם כבר אמורים להיות בעלי ניסיון), ואלו מהם שבאים להירשם ברבנות – מקבלים הדרכה הלכתית קצרצרה וחד-פעמית (ולא תמיד מוצלחת) על המושגים של מקווה ונדה.

מה יקרה בין הזוג רגע אחרי הנישואין? כיצד יתמודדו עם הבדלים ופערים שיתגלו ביניהם בהמשך הדרך? האם יהיו מודעים לשלבים השונים שיש בנישואים וידעו כיצד לבנות את הקומות הבאות בקשר הזוגי שלהם? כיצד יתמודדו עם משברים, קשיים ואיומים מבחוץ על הזוגיות שלהם?

בכל אלו סומכים באופן מפתיע על האינטואיציות הטבעיות של בני הזוג ומקווים שהספינה המופלאה והמורכבת של הזוגיות תצליח לנווט את דרכה בים הסוער של החיים בלי שום מפות שיראו לה את הדרך וללא טכנאים מומחים שיתחזקו אותה וידעו להתמודד עם אינספור התקלות והמכשולים שהמציאות מזמנת.

אך מה לעשות שזה פשוט לא עובד ככה. כלל יסוד: כל דבר מורכב ומשמעותי בחיים דורש לימוד מעמיק, תחזוק שוטף והקפדה על כללי התנהלות נכונים. כששום דבר מזה לא קורה אין פלא שספינת הנישואים של העולם המערבי מזכירה את הטיטאניק...

 

בית ספר לזוגיות

אין מנוס משינוי תודעתי ופיתוח מערכת הדרכה וליווי זוגי לא רק לשלבים של לפני החתונה, אלא בעיקר לאחריה. אם מדינת ישראל היתה לוקחת אחריות באופן מערכתי (מי הח"כ החרוץ שירים את הכפפה?) ובונה מערכת השתלמויות ארצית שתכלול סדנאות זוגיות והדרכה פרטנית (בסגנונות שונים – דתי/חרדי/חילוני – כל אחד לפי בחירתו) של לפחות שני מפגשים בשנה (התמריץ: נקודות זיכוי במס הכנסה, הנחה בארנונה וכדו'), תוך זמן קצר היינו רואים שינוי משמעותי והצלה של אינספור בתים מחורבן. העלות של תפעול המערכת הזו מתגמדת לעומת הנזק הכלכלי העצום של חורבן עשרת אלפים בתים בשנה שגורר אובדן ימי עבודה, מאבקים משפטיים מיותרים, צורך בדיור כפול (דירה לאבא ודירה לאמא), נזק פסיכולוגי לילדים ועוד ועוד. הרווח לחוסן של החברה בישראל מחיזוק התא המשפחתי הוא גדול לאין שיעור.

האם יש מי שֶיֵעֲנֶה לאתגר?

יפורסם בעלון "שבת בשבתו"

כתוב תגובה
    טרם התקבלו תגובות