1. בית
  2. אישים ודמויות

"שלם מלב שבור" - על הרבי מקוצק

(הרב יוני לביא)

הוא היה אחד המיוחדים והחריפים שבין גדולי החסידות, ולמרות שעוד בחייו ביער את כל כתביו ולא השאיר אחריו שום ספר, נותרה לנו ממנו ירושה יקרה מפז בדמות משפטים קצרים אך חדים כתער המטלטלים את לב שומעם. כמה מילים על רבי מנחם מנדל, הרבי מקוצק

"אין דבר שלם יותר מלב שבור".

הלילה לפני 159 שנה נפטר רבי מנחם מנדל מקוצק, האדמו"ר המהפכן.

הוא היה אחד המיוחדים והחריפים שבין גדולי החסידות, ולמרות שעוד בחייו ביער את כל כתביו ולא השאיר אחריו שום ספר, נותרה לנו ממנו ירושה יקרה מפז בדמות משפטים קצרים אך חדים כתער המטלטלים את לב שומעם.

הרבי מקוצק חווה קשיים וייסורים רבים, ואשתו וכמעט כל ילדיו נפטרו בחייו.

במשך עשרים שנה הוא הסתגר בחדרו ורק יחידי סגולה הורשו להיכנס אליו.

למרות כל זאת הוא היה אבן שואבת לרבים, ואלפים נהרו לבית מדרשו כדי לספוג את תורתו.

הרבי מקוצק שנא את הבינוניות ותבע מחסידיו לבקש את האמת באופן חסר פשרות, גם כאשר זה כרוך בהתנגשות עם החברה הסובבת. "על האמת לנקר במוח", כך אמר, "כמו היתוש במוחו של טיטוס". "מעולם לא התחרטתי על אמירת אמת", הוסיף, ואת הפסוק "מדבר שקר תרחק" הסביר שהדבר היחיד שהתורה מזהירה לא רק להימנע מלעשותו אלא ממש להתרחק ממנו, הוא השקר.

הוא ביקר את החסידים הבאים לרבי כדי שיושיע אותם גשמית או רוחנית, והטיל את מלוא האחריות לצמיחה והתגברות על האדם עצמו. הוא הסתייג מאדמו"רים העסוקים בעריכת טישים, חלוקת שיריים ובעשיית ניסים. "אותות ומופתים – באדמת בני חם", היה מדגיש, "שם, אצל הגויים, צריכים מופתים. לא אצלנו".

הרבי מקוצק היה אישיות נדירה ויוצאת דופן ולחסידות לא היה עוד המשך אחרי אחריו, אך הרוח החריפה והבלתי מתפשרת שלה השפיעה על הרבה מהחסידויות האחרות עד היום.

ביום כב' שבט עצם רבי מנחם מנדל את עיניו ועבר אל המקום אליו נכסף כל חייו – עולם 'האמת'. הוא עשה זאת בלב שבור, שרוף כמו כתביו, מאוכזב שתוכניותיו האדירות טרם יצאו אל הפועל והשגרה והבינוניות מכרסמות בכל.

אך אולי דווקא האמירה המפורסמת ביותר שלו מעידה שהגיע לשלמות הגדולה ביותר - "אין דבר שלם יותר מלב שבור".

בהלוויתו הספיד אותו גדול תלמידיו, רבי יצחק מאיר מגור (מייסד חסידות גור) בשבע מילות הפסוק " 'הצדיק אבד, ואין איש שם על לב'. עם הסתלקותו של רבנו, לא יהיה עוד איש שיכניס את הדברים לתוך הלב...".

----------------------------------------

מאמרותיו:

* רגילים הם בני אדם להתבונן בשמים ולתהות על המתרחש שם. מוטב שיתבוננו בקרבם, לראות את שמתרחש כאן.

* לעולם לא הייתי רוצה לעבוד אלוהים שדרכיו מובנות לשכלו של כל ילוד אישה.

* "לא תגנוב" זה קודם כל לא לגנוב את דעת עצמך...

* * כלל זה יהא נקוט בידך: מי שאינו רואה את 'המקום' בכל מקום, אינו רואהו בשום מקום.

* "ואנשי קודש תהיו לי" – מלאכים יש לקב"ה די והותר. הוא רוצה אנשים, בשר ודם קרוצי חומר, שהקודש מופיע בתוכם.

* מה לו ליהודי שיהא זועק לה', כי ירחם על ישראל ויביא את המשיח. מוטב שיזעק לישראל שירחמו על ה' ויחפצו במשיח.

* מוחו של אדם הוא היכל הקודש, קודש הקודשים. והמהרהר הרהור רע או חושב מחשבה זרה – כלום אינו מעמיד צלם בהיכל?!

* המוות – אינו ולא כלום. משל לאדם העובר מדירה לדירה. אלא שהפיקח בוחר לו דירה נאה מן הראשונה.

* "כי בשמחה תצאו" – יפה השמחה, שבכוחה ניתן להיחלץ מהצרות כולן.

* בעבר, לדורות של יהודים חמים, היו מקוואות קרירות. כיום, לדורות של יהודים קרים, ישנן מקוואות חמות.

* אדם בישראל צריך שיהיו לו שני כיסים להשתמש בהם בעת הצורך: בכיס האחד – "בשבילי נברא העולם", ובכיס השני – "ואנוכי עפר ואפר".

* עיקר החטא – לא במה שחטא, שהרי אך אדם הוא ולא עמד בניסיון. עיקרו של החטא בכך שיכול האדם לעשות תשובה בכל רגע ורגע ואינו שב. וחטא זה, גדול מהעבירה עצמה.

 

שנזכה לצעוד בעקבותיו בדרך האמת, וזכותו תעמוד לכל ישראל. אמן.

 

תודה לאור גולדשטיין (עלון "קרוב אליך") ולשמחה רז (בספר "כוכב השחר")

כתוב תגובה
    טרם התקבלו תגובות