1. בית
  2. תורה ומצוות

דתי לפי דעתי

(הרב יוני לביא)

איך קרה שהעולם הרוחני הפך לסוג של סופרמרקט בו אתה אוסף לעגלתך מה שבא לך וזורק מה שלא נראה? האם בלי שהרגשנו נוצר סוג חדש של דתיים שאלוקים בשבילם הוא בסך הכול עוד ´ספק תוכן´?

עד לפני כשבע שנים מי שקנה מכשיר סלולארי היה חייב לחתום על התחייבות של 36 חודשים לחברה בה בחר. מעבר לחברה אחרת או אפילו לתוכנית אחרת היה קשה, יקר ולעיתים אף בלתי אפשרי. מאז התרחשה מהפכה בתחום וכיום המציאות שונה בתכלית. הלקוח חופשי לדלג ולקפוץ בין האופציות השונות, ללא כל מחויבות ארוכת טווח. התופעה הזו בולטת בתחום הסלולאר, אבל קיימת למעשה בכל המרחב העסקי. הלקוח הוא המלך ורבים מתחרים ללא הרף על ליבו ועל ארנקו. אין ספק שיש בכך יתרונות גדולים עבור הצרכנים. השיטה הזו מעודדת את התחרות בשוק ומביאה להורדת מחירים ולשיפור השירות באופן משמעותי.

במבט רחב יותר נגלה שחוסר המחויבות הזה וההתנהלות לפי שיקולי נוחות וכדאיות מזדמנים, מתרחבים לעוד תחומים בחיים, ביניהם גם מהותיים יותר. רבים מאוד מבין המתחילים ללמוד מקצוע באוניברסיטה נוטשים אותו כעבור שנה או שנתיים ומנסים את מזלם בחוג אחר. לא מעט מבין אלו שמתחילים עבודה מחליפים אותה במהלך חמש השנים הראשונות למקום אחר ולעיתים אף לתחומי עיסוק אחרים לגמרי.

תופעת הזפזופ לא מדלגת כמובן גם על התחום הזוגי. אם בעבר ערך המשפחה היה ניצב במקום גבוה בראש הפירמידה והשאיפה לבנות בית ומשפחה עם זוגיות יציבה היתה נחלת הכלל, היום היא קיימת בעיקר בחוגים השמרנים, אך בעולם הכללי אנשים מבלים את העשור השני ובעיקר השלישי לחייהם בשרשרת קשרים מתחלפת, כשלעיתים מטרתם המוצהרת היא 'בן זוג ללילה' ללא כל יומרה לקשר מתמשך וארוך טווח. התפתחות אמצעי המניעה גם הסירה את פחד הכניסה להריון והקשר בין אנשים הפך להיות שטחי ואינטרסנטי כשמילים כמו 'מחויבות', 'התמסרות' ו'התמסדות' נשמעות מוזרות שלא לומר מאיימות.

 

עומס בדרך ההלכה

אין ספק שמצב נפשי של דור והאטמוספירה התרבותית המעצבת את נורמות ההתנהגות שלו לא יפסחו גם על התחום הרוחני ועל העולם הדתי. אומנם בהם המחויבות והנכונות לקבל את מרותו של גורם עליון, מובנות כחלק מהותי מהעניין, אך מתברר שגם הם עשויים להפוך ל'מועדון חברים' שהמכנה המשותף והמניע שלהם הוא בעיקר סוציולוגי וחוויתי. אתה נהנה מתחושת השייכות לחברה נעימה וחיובית, ומעשים הלכתיים הופכים למוצר צריכה שאתה יכול לאסוף מן המדף לעגלת החיים שלך או להותיר אותם מאחור, כפי החשק ומצב הרוח באותו הרגע.

מה שתפס את עינינו בהקשר הזה היה כתבת שער צבעונית באחד מעיתוני המגזר הבולטים שעסק ב"תופעת הורדת כיסוי הראש אצל נשים דתיות, שנים לאחר שנישאו". נניח לרגע לשאלה האומנם קיימת כאן תופעה רחבה הראויה לכתבה. נתעלם גם מהשאלה מדוע בחרו לעסוק דווקא ב'תופעה' הזו ולא בתמונת הראי שלה – נשים רבות הרבה יותר הבוחרות לכסות את ראשן לאחר הנישואים למרות שאימותיהן והחברה בה גדלו לא בהכרח הקפידו על כך. נתמקד בקו המנחה את הסיקור ובצורת החשיבה המאפיינת אותו. לסוגיית כיסוי הראש יש כמה היבטים חברתיים, נפשיים ונשיים, אך יסודה הוא הלכתי מובהק. חובה מהתורה המוטלת על כל אישה יהודיה נשואה לכסות את ראשה. דא עקא שהקורא הנמרץ יחלוף על פני אלפי מילים לפני שיתקלו עיניו בפעם הראשונה במילה 'הלכה', ושאלת היסוד של המחויבות שלנו לדבר ה' נדחקת למקום שולי עד בלתי קיים באותה כתבה. אוסף הנשים המתקדמות שעשו את הצעד ה'אמיץ' והשליכו את כיסוי הראש הארכאי לפח, צריכות להתמודד מול שאלותיו הנוקבות של הכותב שכולן מתמקדות בהיבטים תרבותיים וחברתיים, כאילו היינו דנים בשאלת עיצוב המטבח או סגנון החופשה המועדף. הכתב הנמרץ מעמת את מרואיינותיו עם שאלות מאתגרות כמו: "איך קיבלת את ההחלטה? באיזה רגע הבנת שזה זה?" או "הסביבה קיבלה את הצעד הזה בהבנה? הורדת כיסוי הראש לא הרחיקה ממך אנשים דתיים?", ולרגע לא העלה בדעתו להציג בפניהם את השאלה המתבקשת – "כיצד אישה דתיה המאמינה בבורא עולם, מסוגלת לעשות DELETE ולזלזל בפומבי במצווה מדאורייתא?! האם גם ביחס לשבת ואכילת חזיר תשתמשי בטיעונים עמוקים ומהותיים כדוגמת 'לא רציתי שחברים חילונים מהעבודה יתייגו אותי כדתייה אז החלטתי להשאיר את כיסוי הראש בבית'?!".

 

אומרים הלכה יש בעולם

בשקט בשקט מתחת לאף שלנו 'מהפכת הסלולאר' משתלטת ומרסקת גם את התחום הרוחני. מבלי משים השפה הצרכנית והאופורטוניסטית חודרת גם לעולם הדתי וההלכתי, ונשכחת עובדת היסוד וההכרזה הבסיסית שלנו כאנשים מאמינים של קבלת עול מלכות שמים. אובססיית הזפזופ והחיפוש אחר מבצע משתלם יותר משכיחים מאיתנו שאנחנו עובדים אצלו ולא הוא עובד אצלנו, ושמהותה של האמונה היא היפתחות למשהו גדול ונשגב ממך, תוך נכונות לוותר לפעמים על רצונות ודחפים נמוכים לטובת הקשר איתו. נכון שדור שמוצף בידע ושאמצעי הטכנולוגיה מעניקים לו תחושת גדלות ושליטה בכל מתקשה להרגיש התבטלות והכנעה כלפי מי שנמצא במקום גבוה ממנו בסולם ההירארכי (וממילא תופעות של זלזול ופגיעה בהורים ומורים נעשות נפוצות יותר ויותר), אך אם גם את הקשר עם אלוקים הפכנו ל'תוכנית כבקשתך' ואת העולם הרוחני לסופרמרקט של חוויות בו אתה מלקט את מה שבא לך וזורק את השאר, הרי שווירוס קטלני השתלט על המערכת שלנו וצריך לעשות ניקוי דחוף ואולי אפילו ריסטארט כללי. לחזור להיות יהודים מאמינים ומסורים המוכנים לבטל את רצונם מפני רצונו, ולזכור שבדיוק כמו בקשר זוגי – 'מחוייבות' אינה מילה גסה. להפך. היא הדבר שמחבר אותך באמת ובעוצמה למי שאתה מאמין בו ואוהב אותו.

 

יפורסם בעלון "שבת בשבתו"

כתוב תגובה
  1. ישר כוח הרב! ממש הצלחת לנסח את המחשבות שלי...
    שי (11/13/2015)