1. בית
  2. מידות

מי יצליח לצייר את המלך?

(הרב יוני לביא)

סיפור מפתיע על מלך בעל מום שמחפש מישהו שיהיה מוכן לצייר אותו, ועל אומן אמיתי שמצליח לעשות את הבלתי אפשרי. האם גם אנחנו נוכל לסגל לעצמנו בחיים את השיטה הזו?

ברחבי הממלכה פורסמה הודעה חגיגית: "הוד מלכותו מחפש צייר אומן. אשף מכחול שיידע לצייר בנאמנות את דמותו של המלך". הדיוקן המפואר יוצב לראווה בכיכר העיר, והצייר המוכשר יזכה בפרס גדול. אלא שבפני האומן ניצבה משוכה לא קלה. אותו מלך היה חובב מלחמות, ובמהלך הקרבות השונים איבד רגל אחת ועין אחת. כיצד ניתן לצייר מלך בעל מום שכזה?

לא חלף זמן רב ובשער הארמון הופיע צייר שנענה לאתגר. במשך חודש ימים הוא עבד בימים ובלילות ובבוא היום נערך טקס חגיגי בהשתתפות כל השרים והדוכסים כדי לחשוף את היצירה הנכספת. הלוט הוסר ומפיות כולם בקעו קריאות התפעלות. בציור נראה המלך כשהוא שלם ברמ"ח ושס"ה ושום זכר לא ניכר לעקבות מלחמותיו. "מדהים...איזו יופי...יוצא מן הכלל...", הסכימו השרים פה אחד. רק המלך לא היה מרוצה. "שקרן! נוכל! על מי אתה בא לעבוד?! מה שמצויר כאן זה בכלל לא אני. השליכו אותו אל הכלא".

בתוך יום פורסם מחדש המכרז המלכותי ותוך זמן לא קצר הופיע מתנדב שני למשימה המאתגרת. במשך חודש שלם הוא עמל על היצירה כשכולם כוססים ציפורניים בציפייה לתוצאה. ברגע הסרת הלוט עצרו כולם את נשימתם. המלך נראה בדיוק כמו שהוא במציאות: בעל מום, חסר עין, חסר רגל. "מדויק להפליא", הסכימו השרים, "אין מה לומר, זה הרי בדיוק הוד מלכותו...".  אלא שהמלך עצמו השתולל מזעם. "חצוף! עז פנים! ככה אתה רוצה לבזות אותי בפני כל הממלכה?! השליכו אותו אל הכלא".

המודעה פורסמה בפעם השלישית כשהפעם לא היו עליה כל-כך קופצים... חלף זמן רב עד שהופיע אדם בשער הארמון והודיע שהוא נענה למשימה. השרים התפלאו על ההעזה ועל האומץ אך חששו שגורלו של המסכן יהיה כשל קודמיו. בתום חודש עבודה מאומצת נערך טקס החשיפה כשאת המתח באוויר ניתן היה לחתוך בסכין. הלוט הוסר ויצירת הפאר נחשפה לעיני כל. המלך נראה מעט מרחוק כשהוא רוכב על סוס הניצב ליד האגם בינות לעצים המלבלבים. דמותו של הוד מלכותו נראתה בפרופיל מן הצד כשרגלו האחת מצד זה של הסוס, אך השניה נסתרת מן העבר האחר ולא ניתן לראותה. המלך נראה כשהוא אוחז בידו קשת ומכוון אותה אל האופק לעבר מטרה נעלמה כשעינו האחת עצומה למען הדיוק בקליעה. דממה אחזה בשרים. אף אחד לא העז להוציא הגה וכל העיניים נתלו במלך. הוד מלכותו זרח מאושר. "נפלא! הרי זה בדיוק אני. נהדר! לא יכולת לצייר זאת טוב יותר. העניקו לו את הפרס הגדול".

______________________________________________

פתגם עתיק אומר: "החיים מורכבים משני חלקים. 10% הם הדברים שקורים לך, ו-90% זו הבחירה שלך איך להתייחס אליהם".

 

זכינו להיות מתלמידיו של אברהם אבינו המביטים אל העולם ועל החיים בעין טובה.

זה לא אומר לטייח ולשקר, ואין צורך בגלל זה להתעלם מן הפגמים או להמציא איברים במקום שאינם קיימים. צריך לבחור במה להתמקד, את מה לשים במרכז ומה ראוי להעמיד בצל.

 

אצל מי שמביט על העולם בעין רעה, גם הארץ המובטחת, ארץ זבת חלב ודבש, תיראה כמו "אוכלת יושביה".

אצל מי שמביט בעין טובה אפילו במקום כמו סדום יש סיכוי למצוא צדיקים ואולי אף להציל בזכותם את הכול.

 

המביט על העולם בעין רעה מביא את העונש שלו על עצמו במו ידיו. הוא חי בגהינום שברא לעצמו.

המביט בעין טובה מרגיש את הזכות ואת האושר לחיות בעולם הגם שאינו מושלם, אך הוא מסוגל לטעום אפילו בו את טעם גן עדן.

 

ומה איתנו?

עם אילו עיניים אנחנו בוחרים להסתכל?

 

כתוב תגובה
    טרם התקבלו תגובות