1. בית
  2. מדריכים

האואצ´ של אדוני ראש הממשלה

(אבינועם הרש, חברים מקשיבים)

´אואצ´ הרגיש ראש הממשלה. מה זה? בלי הזמנה מראש? בלי תיאום עם לשכת ראש הממשלה? ככה מפריעים לאיש החזק בישראל? אבל האואצ´ רק הסתכל על ראש הממשלה ולחץ יותר. אחרי כמה כאבים, החליט ראש הממשלה להקפיא את ניהול העולם וללכת לשאול את ד"ר צביקה ברקוביץ´ הרופא האישי שלו, מה אפשר לעשות? ´ניתוח בקע בטבור´ אמר הרופא. כאן ועכשיו.

ישב לו אדוני ראש הממשלה בלשכתו וכל משאבי ותקציבי המדינה פרושים לפניו כשטיח אדום.

הייתם פעם ב'מיני ישראל'? אז ראש הממשלה גר שם. כל יום.

קחו למשל את בית חולים הדסה עין כרם, מפלצת אורבנית ענקית של צוות רפואי שמונה מאות אם לא אלפי רופאים ואחיות. אימפריה שלמה. אבל בשביל ראש הממשלה המוסד הזה הוא לא יותר מעוד נקודה קטנטונת על לוח השחמט שלו שנמצאת על המשבצת הלבנה שרשום עליה: משרד הבריאות. משבצת ליד המשבצת של משרד התחבורה שמכיל את כל המחלפים והגשרים העצומים בישראל.

אפצ'י אחד שיוצא מלשכת אדוני ראש הממשלה וכל צנרת העברת הכספים לאימפריה של עין כרם בסכנה ברורה ומידית.

כשאדוני ראש הממשלה רוצה למשל לחזור הביתה מאוחר בלילה, כל הנתינים שגרים על על המסלול של השיירה המלכותית שעוברת בגן סקר ובנחלאות, ברחביה ושערי חסד, מהכנסת ועד לבית ברחוב עזה, שומעים וחווים את ההגעה הקיסרית. ככה יעשה לאיש שהדמוקרטיה חפצה ביקרו. גם במחיר מנוחת הלילה של אלפי תושבים עייפים.

כשאדוני ראש הממשלה נוסע לנופש ולא מבין למה התנועה כל כך גדולה והכביש כל כך צר, הוא פשוט יכול לבנות מחלפים, לסלול כבישים, לפעור מנהרות ולחבר מסילות.

טוב נו, נראה לי שהגיע הזמן לשים את הקלפים על השולחן ולהכריז:

אולי אדוני ראש הממשלה הוא לא אלוהים בכבודו ובעצמו, אבל בינינו, הוא הדבר הקרוב ביותר אליו.

בעצם אין הבדל כזה גדול, מלבד אולי אואצ' קטנטן. 

במהלך השבת האחרונה, בעוד ראש הממשלה קרא מן הסתם בביוגרפיה האהובה עליו שמספרת על עוד מדינאי דגול שיכל כמעט להוריד את השמיים, ווינסטון צ'רצ'יל שמו, הגיע האואצ' בכבודו ובעצמו לראש הממשלה, הציג את עצמו יפה ושאל אם הוא יכול להיכנס:

בהתחלה ראש הממשלה לא הבין איך הוא הצליח לעבור את כל מעגלי האבטחה הכבדים ששומרים עליו, בכל זאת המדינה משקיעה באבטחה הזו מיליוני שקלים בכל שנה, כולל מערכות לייזר - אופטי המילה האחרונה של 'אלביט' ו'רפאל' בתחום אבטחת האישים. כשענה לו האואצ' בנונשלנטיות:

'לא יודע, פשוט עברתי', הסביר לו ראש הממשלה שזה לא אישי, אבל הוא ממש עמוס כי כל העולם בערך יושב לו על הווריד:

יושבים לו אובמה וקרי, יושבים לו בנט ולפיד, יושבת לו שרת האיחוד האירופי קטרין אשטון וכולם מחכים לראות מה יהיה הצעד הבא שלו אז במחילה, יתכבד האואצ' יאסוף מטלטליו ויצא החוצה בכוחות עצמו.

אבל כמו כל הכאבים, גם האואצ' הנוכחי שלנו סבל מאינטליגנציה חברתית נמוכה ומסגולה פולנית שפורחת אצל מיטב הדודות הזקנות: הכישרון האלמותי להגיד תמיד את המשפט הלא נכון, במקום הלא נכון ובזמן הלא נכון.

וכך הוא פשוט נדחף ונכנס לראש הממשלה בין הצלעות.

'אואצ' הרגיש ראש הממשלה. מה זה? בלי הזמנה מראש? בלי תיאום עם לשכת ראש הממשלה? ככה מפריעים לאיש החזק בישראל?

אבל האואצ' רק הסתכל על ראש הממשלה ולחץ יותר. 

אחרי כמה כאבים, החליט ראש הממשלה להקפיא את ניהול העולם וללכת לשאול את ד"ר צביקה ברקוביץ' הרופא האישי שלו, מה אפשר לעשות?

'ניתוח בקע בטבור' אמר הרופא. כאן ועכשיו.

לקח ראש הממשלה את הלפטופ, לקח גם את המוודה האדומה עם הצופן הגרעיני של ישראל והתקין עצמו לקראת הניתוח.

'אתה לא צריך את כל אלו, הניתוח יהיה בהרדמה מלאה בבית חולים 'הדסה עין כרם' אדוני ראש הממשלה, אמר לו ד"ר ברקוביץ'

פשט ראש הממשלה את החליפה, הוריד את השכפ"צ ונשאר רק עם ביבי אחד שלבש את גלימת הניתוחים

שלובשת גם אחרונת הזקנות ששוכבת במסדרון מחוסר מקום ותקצוב של לשכת הבריאות שכפופה ללשכת ראש הממשלה.

מאחר שמדובר בניתוח בהרדמה מלאה, הוחתם ביבי על טופס שפוטר את בית החולים מתביעה במקרה של קריסת מערכות. 

הייתי נותן הרבה בשביל להיכנס לראש של ביבי ולראות מה הוא חשב לעצמו, רגע לפני שאדי מסכת החמצן ערפלו את חושיו בדרך לתרדמה המלאה של הניתוח:

אח! גלגל החיים. רק לפני כמה שעות ישב אדוני ראש הממשלה בחליפה וחתם על הסכמי שלום והנה עכשיו הוא צריך לחתום על כך שהוא פוטר את בית החולים מתביעה במקרה שלא יקום משולחן הניתוחים.

*

השבוע נתבשרתי בעצב לשמוע על מישהי שאהבנו שהלכה לניתוח לב שנחשב בעל סיכון רגיל ולא קמה ממנו יותר. קבלנו את הידיעה בהלם. בן אדם שרק אתמול דברת איתו ולמחרת אתה שומע שהוא נפטר.

ברוך ה' הניתוח של ביבי הצליח והוא מתאושש. למחרת שמענו שאדוני ראש הממשלה חזר לאיתנו ומרגיש טוב.

אבל אני, כבר התחלתי לשמוע את זעקת 'ונתנה תוקף קדושת היום, כי הוא נורא ואיום'.

ולחשוב על ארעיותם של החיים ועל כך שכמה שלא נעים לנו לחשוב על זה:

אדם בסופו של דבר אדם "יסודו מעפר. וסופו לעפר. בנפשו יביא לחמו . משול כחרס הנשבר. כחציר יבש. וכציץ נובל

כצל עובר. וכענן כלה. וכרוח נושבת. וכאבק פורח. וכחלום יעוף"

גם אם קוראים לך אדוני ראש הממשלה.

 

תודה לחברי אשר כהן, על הרעיון לסיפור.

 

לתגובות והערות וקבלת 'שמים את האצבע' ניוזלר של נושאים אקטואליים בעין חינוכית מוזמנים לפנות ל avinoam81@gmail.com

 

כתוב תגובה
    טרם התקבלו תגובות