1. בית
  2. בינו לבינה

הדרך היחידה לאהבה

(הרב יוני לביא)

אם חיזר מן המאדים היה נוחת במפתיע בכדור-הארץ, ואחרי כמה שעות של התאקלמות והתרשמות היינו שואלים אותו: "תגיד, מהו הנושא החשוב ביותר לבני האדם עלי אדמות?", ללא ספק הוא היה עונה: "אהבה!". אין עוד נושא מדובר ונחשק בעולם כמוהו.

עולם מחפש אהבה

אם חיזר מן המאדים היה נוחת במפתיע בכדור-הארץ, ואחרי כמה שעות של התאקלמות והתרשמות היינו שואלים אותו: "תגיד, מהו הנושא החשוב ביותר לבני האדם עלי אדמות?", ללא ספק הוא היה עונה: "אהבה!". אין עוד נושא מדובר ונחשק בעולם כמוהו. הצצה קלה לתעשיית הבידור, על שלל ענפיה (קולנוע, טלוויזיה, שירה, ספרות...), חושפת כַּמוּת עצומה של יצירות תרבות שמוקדן הוא מה שמתרחש בינו לבינה. קשה למצוא ספר, סרט או הצגה שלא יכללו סיפור אהבה או רומן סוער בין הדמויות. אין כמעט אדם שלא מעוניין למצוא אהבה אמיתית, ולחוות קשר עמוק, מספק, יציב ומאושר.

אלא שכגודל הרצון והציפייה כך גודל האכזבה. אם אנו שואלים את עצמנו 'מה מצב האהבה בעולם המודרני?', התשובה היא: על הפנים! מחקרים עדכניים מדווחים  היום על 62% גירושין בארה"ב, המטפסים ל-70% בארצות מערב אירופה. כאן בארץ אנו מסתפקים 'רק' ב-30% גירושין בינתיים. מידי שנה המצב מחריף ומושג המשפחה הולך ומתנפץ לרסיסים.

המשמעות הנוראה של הנתונים הללו היא שכל זוג שני או שלישי שעומד היום מתחת לחופה במבט מאוהב, ייפרד בסופו של דבר, חלק גדול מהם כבר בשנה הראשונה לנישואין. בשביל מיליוני ילדים בעולם אין מושג של 'משפחה' עם אבא ואימא שחיים יחד ואוהבים זה את זו.  הסטטיסטיקה מגלה שבארה"ב אורך הנישואין הממוצע הוא 9.4 שנים. במילים אחרות, מחליפים בן/ת זוג בקצב מהיר יותר משמחליפים את האוטו... רבים אחרים לא מעוניינים להתחתן בכלל ('למה צריך את כאב הראש הזה?', ו'הרי בכל מקרה זה לא יחזיק מעמד'). אבל אתם יודעים מה הכי מדהים? דווקא אצל אותם כוכבים שהעולם אוהב כל-כך נהנה להעריץ, אותם ששרים, מדברים ומציגים כל היום על אהבה, תופעת האימים הזו נמצאת בשיא! כשאנו באים לבחון את מצב האהבה בחיים האישיים שלהם, אנו מגלים קטסטרופה טוטאלית. מדור מיוחד בעיתון ולצידו שלל כתבות צבעוניות, עסוקים בלתאר ולעדכן חדשות לבקרים מי התחתן ומי התגרש, מי בגד במי עם מי, איך, כמה ולמה. באתר התדמית של זמרת וכוכבת ישראלית מפורסמת תמצאו את המשפט המדהים הבא: "בן זוגה נכון לרגע כתיבת שורות אלו הוא..." (מי שלא מאמין לי מוזמן לבדוק בגוגל). ואתה שומע את כל ופשוט לא מאמין, איך ייתכן שאנשים שלא מסוגלים להקים אפילו את הבית הפרטי שלהם כמו שצריך, לנהל מערכת יחסים בריאה ונורמאלית עם בת זוג אחת(למשך יותר מחודש וחצי),לא מתביישים ללמד אותנו על 'אהבה'?! הרי הדבר האחרון שיש לכם זכות לדבר עליו זה 'אהבה'! זה ממשמזכיר אדם שנואם לך בלהט נגד עישון אך מחזיק בידו סיגריה, או שמטיף לך בעד דיאטה, ספורט ותזונה בריאה, והוא שוקל 180 ק"ג...

דיברנו על גירושין, אך האמת היא שלא בכל מקרה שהקשר לא נגמר בגט זה אומר שהכול בסדר. מחקרים מדברים על כך שאצל 80%(!) מן הזוגות הנשואים ישנם 'גירושין אמוציונאליים'. כלומר, על אף שבאופן 'רשמי' הם זוג נשוי, מבחינה רגשית יש ביניהם נתק עמוק. רק סיבות חיצוניות ('מה יגידו כולם?', 'מה יהיה עם הילדים?', 'אין לי כוח עכשיו למשפט ארוך ומתיש של גירושין ומאבק על חלוקת הרכוש המשותף') - מחזיקים אותם תחת אותה קורת גג.

ורק דבר אחד חסר לנו. את אותו ילד קטן ותמים שיקום ויצעק "המלך עירום!". משהו כאן רקוב. אם חודש אחרי "ירח הדבש" מתברר שנגמר הדבש ונשארו רק עקיצות הדברים, כנראה שיש טעות יסודית בגישה. ככה לא משיגים אהבה! העולם משדר תדמית חיצונית של אהבה סוערת וחופשית אך מאחוריה מתגלים רסיסים מפוזרים של ילדים עצובים, נשים נטושות ובעלים שלא זוכים לבית חם. האם ייתכן שהעולם מפספס בענק דווקא את הדבר שהוא רוצה יותר מכל?

 

להרוויח את שני העולמות

אחת התחושות החזקות שקיימות אצל אנשים דתיים, ואצל צעירים במיוחד, זו הרגשה של החמצה. הלב חש שֶשָם, בעולם שבחוץ, עושים חיים באמת. אוהבים, מבלים, ממצים את כל מה שיש לחיים להציע. ואילו לנו, הדתיים - אסור. ההלכה מגבילה ומצמצמת, ולא נותנת ליהנות באמת מכל הטוב שלפנינו. הדוס המצוי עשוי, אומנם, לנסות לנחם את עצמו, שבסופו של דבר זה ישתלם לו, ויום אחד, אחרי מאה ועשרים, אלוקים י'צפר אותו בעולם הבא על כל הכיף שהפסיד כאן. אך בינתיים הוא מרגיש מתוסכל וממורמר והקנאה אוכלת אותו.

המחשבה הזו היא רעל ממאיר שגורם לחיי האמונה והמצוות שלנו להיות משהו מעיק ומעצבן, אך מעבר לזה  היא פשוט לא נכונה! כשהתורה אומרת "ויצוונו ה' אלוקינו את כל החוקים האלה לטוב לנו כל הימים" (דברים ו,כד), היא לא מתכוונת רק לעולם הבא. היא מדברת בפירוש גם על העולם הזה. אנו מאמינים באלוקים אחד, שכל הטוב והיופי שיש בעולם נובע ממנו. הוא זה שברא את נפש האדם ונתן לו את היכולת ליהנות מכל אלה, ואלוקים לא בא בקמצנות אכזרית לעשוק מאיתנו את הדברים הטובים והנעימים שיש בעולם הזה.התורה מדריכה אותנו כיצד לחיות חיים אמיתיים, נכונים וקדושים בתוך העולם הזה. היא מדריכה אותנו כיצד למצוא את האיזון והיחס הנכון והבריא בין כל הכוחות שאלוקים נטע בנו (כולל כוח האהבה ויצר המין). כשחיים באופן הזה ממצים מהעולם את המקסימום, גם במישור הפשוט של ההנאה.

וכאן אוֹמַר משפט חריף (שכדי להסביר ולהדגים אותו כמו שצריך יש צורך במאמר בפני עצמו) –

בניגוד לתפיסה המצויה כאילו למי שחי חיים של הפקרות יש את העולם הזה, ולמי ששומר תורה ומצוות יש את העולם הבא, האמת אחרת לגמרי -  הראשון מפסיד גם את העולם הזה וגם את העולם הבא, והשני מרוויח את שניהם! הדוגמא החזקה ביותר להמחיש את הדבר הזה היא הנושא בו פתחנו - אהבה.

 

המירשם המושלם

למה לשמור שש שעות בין בשר לחלב? אני לא יודע להסביר מה יוצא לי מזה כרגע. אני רק יכול לומר שזאת ההלכה, ואנו משתדלים לקיים את רצון ה' גם כשזה קשה לנו. אבל דווקא בתחום הזה, של אהבה, אותו תחום שלגביו אנחנו מרגישים החמצה ופספוס, כאן אפשר ממש לראות בעיניים איך מי שחי לפי הדרך של התורה הסיכויים שלו להשיג אהבה אמיתית, יציבה וּמְסַפֶּקֶת, גבוהים הרבה הרבה יותר. האלטרנטיבות האחרות פשוט לא עובדות.

היהדות איננה נגד האהבה. בדיוק להפך. היא בעד האהבה. אבל אהבה אמיתית, שְלֵמה, טוטאלית. היא נגד חֱלְקִיוּת ובינוניות, וגורסת שבנושא כל-כך חשוב צריך 'ללכת על כל הקופה'. לא להסתפק במשחקי ילדים, ריגושים רגעיים ואשליות, אלא בדבר האמיתי.

כוח האהבה שאלוקים נטע בנו הוא אנרגיה גרעינית אדירה. אך דווקא בגלל העוצמה האדירה שלה חייבים להשתמש בה בצורה נכונה ומדויקת. כל פספוס יגרום לתוצאות הרות אסון. התורה וההלכה מעניקות לנו את המרשם המדויק ליצור קשר אמיתי וטוב. יש לו הרבה מרכיבים שחייבים להשתמש בכולם במינון המתאים ובסדר הנכון כדי שהעוגה תצא מושלמת. נזכיר במילה אחדים מהם, שכל אחד מהם שווה מאמר בפני עצמו:

ייחודיות (אשתך היא האישה היחידה בעולם עבורך ואתה הגבר היחיד בשבילה. אין "ידִידוֹת", אין שחנ"שים וקירבה גדולה מידי ובוודאי שלא נגיעה עם בני המין השני. את הדברים האינטימיים באמת אתם שומרים לקשר הייחודי שלכם), ראשוניות (נאמר את זה על דרך השלילה - להגיע לקשר של חייכם כשאתם מלאים בצלקות נפשיות, אכזבות, זיכרונות והשוואות לקשרים קודמים זה דבר קטלני), סדר נכון (נשמה, נפש ורק לבסוף גוף), עיתוי (כשכל צד מספיק מגובש ויודע מה הוא רוצה מעצמו), אחריות (אין אהבת אמת בלי אחריות. הטבעת ששמת על ידה והתחייבת לה להיות שם בשבילה באש ובמים שווה יותר מהמחוייבות של זוג לא נשוי שגר סתם כך עשר שנים ביחד), והשקעה בלתי פוסקת בתדלוק והצמחת הקשר. על גבי כל המרכיבים האלו יכולה לשרות השכינה ולהבטיח שאם בגיל עשרים אתם מאוהבים, בגיל שמונים תהיו מטורפים מאהבה זה על זו.

אין ספק שמול העוצמות והרעש בהם משדרת התרבות המערבית את 'תורת האהבה' שלה, לא פשוט לעמוד עקשן ולאחוז בדרך אחרת. אך כמו שאמרנו קודם. לא מדובר כאן בויכוח היפותטי בין שתי תיאוריות שלא נוסו מעולם. התוצאות בשטח הן חד משמעיות. רק עיוור יוכל להתעלם מהן. נכון, המירשם של התורה לא קל ליישום. הוא מצריך סבלנות, צניעות, גבורה, אבל יש לו יתרון ברור אחד: הוא עובד!

בחתונה נוצרית בני הזוג נשבעים אמונים זה לזו "עד שהמוות יפריד בינינו". בדרך כלל הכוונה בפועל היא 'עד שהיא תעשה לו את המוות' או להפך...ביהדות הקשר בין בני הזוג לא נגמר במוות. הזיקה בין שני חצאי הנשמה לא התחילה מהעולם הזה והיא גם לא מסתיימת בו וממשיכה גם לעולמות אחרים. גם בגן עדן אתה והיא תהיו ביחד. כשקולטים באיזו גודל של דבר שאנחנו עוסקים בו מבינים שכאן אנחנו לא מוכנים לוותר על פחות מאשר הטופ. השאיפה שלנו איננה אהבה ממבט ראשון, אלא אהבה שתלווה אותנו באש ובמים עד המבט האחרון.

 

פורסם בעלון "עולם קטן"

כתוב תגובה
    טרם התקבלו תגובות