1. בית
  2. תפילה

מלב אל לב

(יוני דון יחיא, חברים מקשיבים)

"חבר´ה, אתם מכירים את החניך שלי תומר, נכון? הדודה שלו היתה חולה מאד במשך תקופה ארוכה. כולם התפללו, נסעו לכותל, ביקשו הרבה. שום דבר לא עזר! השבוע היא נפטרה. מה אני יכול לומר לו? איך להסביר לו למה התפילה לא התקבלה?"

מוצ"ש בסניף. נערכת ישיבת מדריכים.

משתתפים מוטי ואודי המדריכים, נועה והילה המדריכות, ומיכל הקומונרית.

 

אודי: חבר'ה, אני רוצה להתייעץ אתכם באיזה עניין. יש אצלנו בעיה בשבט. אתם מכירים את החניך שלי תומר, נכון? הדודה שלו היתה חולה מאוד במשך תקופה ארוכה. כולם התפללו, נסענו לכותל, ביקשו הרבה. שום דבר לא עזר!  השבוע היא נפטרה. זה יצר אצל תומר בעיה באמונה, למה התפילה לא התקבלה?

היה דיון בשבט, ולא כל כך ידעתי מה לענות לו. הרגשתי שהבעיה היא לא רק של תומר. רציתי לדעת מה אתם אומרים.

 

נועה: זה מזכיר את החטיפה של נחשון וקסמן, לפני כמה שנים. כולנו התפללנו, כל המדינה התפללה, אני מכירה אפילו חברות חילוניות שאמרו תהילים והתפללו לאלוקים מכל הלב שיציל את נחשון. ובסוף הוא נרצח. הן שאלו אותי איך זה שאלוקים לא שומע את התפילות שלנו.

 

מיכל: המקרים האלה נוגעים ללב, לדעתי, מסתתרת מאחוריהם שאלה עקרונית – האם כל תפילה מתקבלת? האם צריך לצפות לתוצאות מיידיות בשטח?

שמעתי פעם באיזה שיעור שכל תפילה פועלת! אבל לפעמים אנחנו מבקשים דבר, ואלוקים שצופה את העתיד יודע יותר טוב מאתנו שזה לא טוב לנו, לכן הוא אומר "לא". אולי לזה התכוון אבא של נחשון וקסמן כשאמר אחרי כל הסיפור "לאבא מותר גם להגיד לא". יותר מזה, לדעתי, גם אם התפילה לא הועילה לדבר המסוים שביקשנו היא בוודאי מועילה לדבר אחר, אי אפשר לדעת מה בדיוק. למשל, אולי התפילות על נחשון וקסמן מנעו פיגועים אחרים שעמדו להתרחש , ואולי בכלל הועילו לדבר אחר.

 

מוטי: פעם מישהו שאל אותי שאלה: למה להתפלל? הרי אם אלוקים החליט שמשהו צריך להיות, אז לא צריך להיות אחרת, ואין טעם להתפלל על זה. ואם התפילה משנה משהו, זה אומר שאלוקים טעה וחזר בו? האם הוא השתנה או שינה את דעתו?

התשובה שעניתי לו היא שאנחנו צריכים לשנות את ה'פוקוס' שלנו - התפילה לא באה לשנות את ה', היא באה לשנות אותנו! נשמע אולי מוזר, אבל זוהי מטרת התפילה. כשאדם מבקש על חולה, הוא מגלה את מידת החסד שבו, את הרצון שהכל יהיה טוב וכולם בריאים, את האכפתיות שלו מאחרים. זה עושה אותו לאדם טוב יותר.

 

אודי: לפי מה שאתה אומר התפילה לא מועילה באמת, ורק אנחנו משתפרים בעזרתה?

 

מוטי: בוודאי שהתפילה מועילה. אני רק מסביר שה' לא משתנה אלא אנחנו משתנים, וכשאנחנו משתנים ונעשים טובים יותר –  גם ה' מתייחס אלינו אחרת, כי באמת אנחנו כבר לא מה שהיינו קודם, וראויים לנו דברים טובים יותר. זה כמו נורה שדולקת בעוצמה ומפיצה אור וחום. הנורה קבועה במקום אחד, אך ככל שמתקרבים אליה מוּארים ממנה יותר. כך על ידי התפילה אנו מתקרבים יותר אל מקור האור והטוב – אלוקים, וממילא מגיע לנו יותר לקבל את מה שאנחנו מבקשים. התפילה היא לא רק חויה רוחנית, היא גם עבודה - עבודה על הרצון. וזה עונה על השאלה שלך, אודי. אם אנחנו מרגישים צורך להתפלל על איזה דבר כי הוא חסר לנו או לאחרים – זה אולי סימן שאלוקים בא להעלות אותנו בתחום הזה, שנהיה אנשים טובים יותר. אם התפילה לא נענתה, כנראה שאותו תחום שאנחנו אמורים לשפר עדיין חסר. לכן אין מה להתייאש וצריך להתפלל שוב. לפעמים גם צריך כמה תפילות כדי לחולל שינוי מסוים.

בכל אופן צריך לדעת שגם אם הדודה נפטרה – התפילה שיפרה אותנו, ולפחות בזכות אותה דודה אנשים התקדמו, וזה נזקף לזכותה.

 

אודי: זה כיוון חשוב מאוד. אני צריך קצת 'לעכל' את זה, להבין את זה.

 

מוטי: עד שתעכל את זה, תשמעו סיפור של אחד החניכים שלי. הוא מאחר בקביעות לתפילה. פעם אחת אבא שלו אמר לו: אם זה היה סרט גם היית מאחר? הוא ענה: אני לא הולך לאותו סרט כל שבוע וכל יום...

אבל כשחשבתי על זה אמרתי לעצמי: רגע, בעצם הוא צודק! הרי להגיד בכל יום, ובכל תפילה אותו הנוסח זה יכול להיות ממש משעמם? איך אפשר להבין דבר כזה?

 

מיכל: לדעתי, זה קשור לדברים שאמרת קודם, מוטי, שהשינוי בתפילה נעשה בנו. בכולנו יש הרבה רצונות טובים וטהורים. הבעיה היא שלפעמים הם מסתתרים כל כך עמוק בפנים ומכוסים על ידי הרבה רצונות ושאיפות קטנוניים עד שאנו כמעט ולא מרגישים בהם. לכן, כדי שנוכל להביע את מה שחשוב לנו באמת, באו החכמים ותיקנו נוסח שמשקף את הרצונות האמיתיים של האדם. וכך אנחנו חושפים בתפילה את מה שבתוכנו, וזה מרומם אותנו כל פעם עוד קצת. אם היינו מתפללים מעצמנו – היינו ממש "נתקעים", נשארים כל הזמן ברמת בקשות

של: לקבל מאה במבחן ושיקנו לי מחשב ושיהיה לי כסף. ומה עם חזרת כל עם ישראל לארץ, ביאת המשיח, שיבת משפטי התורה וכל הבקשות הבאמת חשובות?!  אם חכמים לא היו "מזכירים" לנו בנוסח התפילה את הדברים החשובים האלו, כמה אנשים היו זוכרים אותם בכלל? חשוב גם לצאת קצת מהמעגל האישי האנוכי שלי, ולהיות קשור לצרכים כלליים של הזולת, של עם ישראל, ושל העולם בכלל. יש גם משהו עצום ומאחד בזה שאנחנו מתפללים אותה התפילה שכל עם ישראל, בכל העולם, מתפללים –  ברוסיה ובתימן, באוסטרליה ובסין, בצרפת ובניו זילנד.

וחוץ מזה, להרבה מאוד אנשים יהיה קשה לבטא תפילה בלשונם, הם לא ימצאו את המילים, יגמגמו, והנוסח שקבעו חז"ל פותח פתח לכולם להתפלל ולבטא את רצונותיהם.

 

הילה: אבל אין לכולם רצונות שוים. לכל אחד יש את הבעיות שלו. איך נוסח אחיד יכול לבטא את הצורך של כל אחד ואחת?

 

מיכל: את צודקת. כל אחד ומה שחשוב לו. אבל גם את מודה שיש דברים שמשותפים לכולם. למשל, שכולם יהיו בריאים, שאויבינו לא יצליחו לפגוע בנו, שנזכה לגאולה. בנוסח הקבוע יש את הדברים שחשובים ונחוצים לכולם. וזו גם הסיבה שלפעמים קשה לכוון ולהזדהות עם התפילה – כי אולי אנחנו עדיין קצת פרטיים ועוד לא התעלינו לגובה שאליו מכֻוונת התפילה. באמת התפילה גם יכולה להיות מדד לכל אדם עד כמה הוא התעלה  ועד כמה הבקשות שבתפילה באמת "מדברות אליו", או שעדיין יש דרך ארוכה לפניו…

זה נכון שלכל אחד יש בקשות משלו, לכן מותר להוסיף בתפילה בקשות פרטיות. גם אני לא ידעתי את זה בעבר, וזה ממש עוזר לי. צריך לכוון בנוסח הקבוע, אבל מותר ואפילו רצוי להוסיף בקשות אישיות ב"אלוקי נצור לשוני" או בברכות האמצעיות בשמונה עשרה.

 

הילה: כולנו מודעים לבעיה של התפילה בסניף. הרבה חניכים לא מגיעים, ואלה שמגיעים מאחרים או מדברים בתפילה. אתם חושבים באמת שהבעיה היא בגלל מה שהעלנו - שלא יודעים מהי מטרת התפילה?

 

נועה: אני חושבת שזו לא הבעיה היחידה. גם כשמבינים את החשיבות של התפלה וכיצד היא פועלת, הרבה פעמים קשה לכוון בה. ואז התפילה הופכת לדקלום, ואז התפילה באמת נראית כמו "הסרט של אתמול".

 

מיכל: ואיך לדעתכם אפשר לכוון טוב יותר בתפילה?

 

מוטי: זה אותו העניין שדיברנו עליו לפני-כן. אם אדם יבין שבתפילה הוא עובד על כל האישיות שלו, ולא רק התחבר לרגע להרגשה רוחנית טובה – הוא ישקיע ויתאמץ. גם אם התוצאות לא יבואו מיד, במשך הזמן האדם יראה שהוא השתנה והשתפר. אפשר לראות שכשאדם לא נותן למצבי-רוח לקבוע את הטון ואת סדר היום, וגם כש'לא בא לו' הוא מתפלל ומשתדל לכוון, הרוחניות שבו נבנית ונעשית יציבה. לפעמים דווקא התפילות הפחות טובות, כשאין התלהבות פנימית ושמחה, הן אלה שיוצרות קשר אמיתי וחזק בין האדם לה', כשבכל מצב הוא שומר על הקשר הקבוע, ומגלה עד כמה הדברים חשובים לו.

 

אודי: יש גם דרכים מעשיות שעוזרות לכוונה. למשל, כשאני 'נוחת' לתוך התפילה מתוך עיסוק בדבר אחר, קשה לי להתרכז. עד אמצע שמונה-עשרה אני איכשהו שוכח את שאר הדברים שהסתובבו לי בראש, ועד סוף התפילה אני מתחיל לשים לב למילים... אלא שאז היא כבר נגמרת.

אבל אם אני מגיע כמה דקות לפני תחילת התפילה, נרגע קצת ו"מנקה את הראש" – התפילה נראית אחרת. שווה לקצר את הפעולה בחמש דקות כדי להגיע בזמן ובנחת לתפילה. לפני התפילה כדאי גם לחשוב רגע מה חסר לי, ועם מי אני עומד לדבר. המאמץ הזה גם מעורר את הרגש ואת החיבור לתפילה, כי חיבור לדבר נוצר לפי ההשקעה בו.

 

הילה: עוד דבר שעוזר הוא ללמוד על התפילה. יש היום ספרים מצוינים בנושא, חלק מדברים על מהות התפילה, וחלק מפרשים כל מילה ומילה. למשל "נתיב בינה"  של הרב יעקובסון, "במעמד השחר" של הרב דוד חי הכהן, "הסידור והתפילה" של הרב שטיינזלץ, "עולם התפילות" של הרב מונק, "אמונות" של הרב הס, סידור "יסוד מלכות" עם פירוש מתחת לכל מילה. וכמובן שאפשר גם לשבת עם חבר או חברה וללמוד יחד את התפילה, לחשוב על המילים, מה משמעותן, מה הן נוגעות אלינו…

ויש עצה נוספת שתרמה לי מאוד - לקשר את המילים למציאות כיום, ואליי אישית. הרבה אנשים מכוונים יותר ב"רפאנו ה'" ביום שהיה בו פיגוע, ובברכות של גאולה וסליחה. אבל זה נכון לכל הברכות בתפילה, ולמשל ב"מלך עוזר ומושיע ומגן" - אפשר לחשוב איזה קשיים היו לי וה' עזר והושיע. צריך לתרגם את המשמעות הכללית של המילים ולקרב אותם ללבנו.

 

מיכל: טוב, חבר'ה, כבר מאוחר. נסכם בקיצור מה שאמרנו כאן:

א. כל תפילה פועלת.

ב. התפילה משפרת אותנו, את הרצונות שלנו.

ג. תפילה לא תמיד נענית כי אולי בעצם זה לא טוב לנו, או שאנחנו אמורים להשתפר יותר                                                               ע"י תפילה נוספת.

ד. נוסח התפילה נועד לחשוף מה שבתוכֵנו, וביחד עם זה מותר ורצוי להוסיף בקשות  אישיות.

ה. כל האישיות שלנו נבנית בתפילה במשך הזמן, ולכן יש להתאמץ בתפילה גם כשאין כוח וחשק.

ו. כוונה בתפילה באה ע"י הכנה קצרה לפני כל תפילה, 'ניקוי ראש' ומלימוד על התפילה.

 

אני מציעה שכל אחד יחשוב על הדברים שאמרנו, וינסה להשתמש בהם עם החניכים, וגם בתפילה שלו בעצמו. נפגש שוב במוצ"ש הבא, וכל אחד יספר איך הדברים התקדמו אצלו.

להתראות.

כתוב תגובה
    טרם התקבלו תגובות